חוב בערפל: בוטלו הליכי הגבייה נגד האחים שפייזמן בשל "סכום חוב שאינו ידוע"
למרות שבית המשפט קבע כי ערבותם האישית של בעלי המניות לחובות חברת "אופסט" עדיין שרירה וקיימת, השופטת תמר בר-אשר קבעה כי היעדר הוכחות למחיר החוב בפועל מונע את המשך הליכי ההוצאה לפועל. "גליק לא הוכיחה את סכום החוב – לא ניתן לגבות חוב שאינו ידוע"
ביום ה-8 במרץ, 2026, ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בירושלים, המסיים – לפחות לעת עתה – סאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשור. השופטת תמר בר-אשר קיבלה את תביעתם של האחים יצחק וחנן שפייזמן נגד חברת "יצחק י' גליק בע"מ", והורתה על ביטול גורף של הליכי ההוצאה לפועל שננקטו נגדם. פסק הדין חושף מציאות משפטית כמעט קפקאית: מצד אחד, האחים שפייזמן אכן ערבים לחובות חברתם; מצד שני, איש אינו יודע לומר מהו גובה החוב, ועל כן לא ניתן לגבות מהם שקל אחד.
שורשי הפרשה נעוצים בשנת 2013, אז הגישה חברת גליק, העוסקת בייבוא נייר, תביעה כספית נגד חברת הדפוס "ש.א.א.ש אופסט בע"מ" ונגד בעליה, האחים שפייזמן. גליק טענה כי סיפקה נייר עבורו לא שולמה התמורה, והאחים שפייזמן חתמו על כתב ערבות אישי לכיסוי חובות החברה. בשנת 2017 פסק בית המשפט המחוזי כי על האחים והחברה לשלם יחד ולחוד סכום של כ-4.3 מיליון ש"ח.
אלא שהעלילה הסתבכה כאשר חברת אופסט נכנסה להליכי פירוק. מכאן החלה שרשרת של פסקי דין סותרים, החלטות הבהרה וערעורים לבית המשפט העליון, שהובילו למבוי סתום. בעוד שבית המשפט העליון אישר בעבר כי ערבותם של האחים שפייזמן נותרה בתוקף גם לאחר פירוק החברה, הרי שבמסלול המקביל – של תביעת החוב בתוך הפירוק – נקבע כי חברת גליק לא הצליחה להוכיח את גובה החוב האמיתי.
האחים שפייזמן, שיוצגו על ידי עו"ד צבי שילה, טענו כי מאחר שתביעת החוב של גליק במסגרת פירוק החברה נדחתה סופית על ידי בית המשפט העליון בשנת 2021, הרי שגם חובם האישי כערבים התאפס. מנגד, חברת גליק, שיוצגה על ידי עו"ד אברהם ביטון, עמדה על כך שפסק הדין נגד האחים מעולם לא בוטל, וכי "חוב החברה" ו"ערבות הבעלים" הם שני מסלולים נפרדים. המפרקים, עו"ד עובדיה כהן ועו"ד רונן וינברג, תמכו דווקא בעמדת האחים וטענו כי גביית חוב שנקבע כי הוא "אפס" היא עוול משפטי.
בפסק הדין הנוכחי, השופטת בר-אשר ניתחה בקפידה את כלל ההחלטות הקודמות והגיעה למסקנה המשלבת סקפטיות בריאה עם היצמדות לראיות. היא דחתה את הטענה שהחוב בוטל לחלוטין, שכן האחים עצמם הודו כי כתב הערבות שריר וקיים. עם זאת, היא הצביעה על הפער הבלתי נתפס בין קיום החוב לבין היכולת להוכיח את שיעורו.
השופטת בר-אשר הדגישה כי למרות שכתב הערבות קבע שכרטסת הנהלת החשבונות של גליק תשמש כ"הוכחה לכאורה", הרי שזו ניתנת לסתירה. היא ציינה כי בערעורים קודמים כבר הובע ספק רב לגבי התחשיבים של גליק, שהציגו פערים של מיליוני שקלים בין הקרן לבין הריביות המוסכמות.
"השורה התחתונה היא אפוא", כתבה השופטת בר-אשר בפסק הדין, "כי לשפייזמן יש חוב לגליק, אך סכום החוב לא הוכח ולכן אינו ידוע". השופטת קבעה כי חברת גליק בחרה, באופן טקטי, שלא להציג ראיות נוספות או תחשיבים מפורטים בגלגולים הקודמים, ודבקה בטענה שפסק הדין המקורי הוא סוף פסוק. בכך, היא "שמטה את הקרקע" תחת היכולת לגבות את הכסף.
התוצאה המעשית היא ביטול מיידי של תיק ההוצאה לפועל (מספר 542158-11-24) ועיכוב כל הליכי כינוס הנכסים נגד האחים. מדובר בניצחון משמעותי לאחים שפייזמן, המצליחים להדוף דרישת תשלום של מיליוני שקלים בזכות כשלים ראייתיים של הנושה.
עם זאת, בית המשפט השאיר פתח צר לחברת גליק: השופטת הבהירה כי אין בפסק הדין כדי למנוע ממנה לנקוט בעתיד הליך מתאים לקביעת סכום החוב, אך רמזה כי הנטל להוכחת השקל הראשון יהיה כבד במיוחד. נכון לעכשיו, הליכי הגבייה הופסקו, ולא ניתן צו להוצאות בתיק זה, לנוכח ההסדרים הדיוניים והשתלשלות האירועים הבלתי שגרתית.
ת"א 36002-11-25
