גם חוזה בלתי חוקי עשוי לעלות ביוקר: בית המשפט המחוזי אישר פסק בוררות שחייב תשלום לקבלן ללא רישיון

גם חוזה בלתי חוקי עשוי לעלות ביוקר: בית המשפט המחוזי אישר פסק בוררות שחייב תשלום לקבלן ללא רישיון

השופט יוסי טורס דחה את בקשתה של חברת "ש. י. גיל פרויקטים" לבטל פסק בורר שחייב אותה בתשלום של כ-3.3 מיליון ש"ח למשיבה. למרות שהחוזה הוכרז כבלתי חוקי בשל עבודה ללא רישיון קבלן מתאים, נקבע כי שיקולי צדק ומניעת עשיית עושר מצדיקים את קיום החיוב. בית המשפט הדגיש: בטלות החוזה המרכזי אינה מפקיעה באופן אוטומטי את סמכות הבורר.

ביום 8 במרץ 2026, פרסם כבוד השופט יוסי טורס מבית המשפט המחוזי בחיפה החלטה עקרונית המשרטטת את הגבולות שבין אי-חוקיות בחוזים לבין מוסד הבוררות. במרכז ההליך עמדה מחלוקת סביב פרויקט בנייה ענק בהיקף של כ-250 מיליון ש"ח, שבו התגלה כי הקבלן המבצע פעל ללא רישיון מתאים. למרות קביעת הבורר כי החוזה נגוע באי-חוקיות, בית המשפט אישר את חיוב המזמינה בתשלום מיליוני שקלים עבור העבודה שבוצעה בפועל.

תחילת הפרשה ביום 8 במרץ 2023, אז נכרת חוזה לביצוע עבודות בנייה בין המבקשת, חברת ש. י. גיל פרויקטים בע"מ (חברה בעלת סיווג קבלני מקסימלי ג-5), לבין המשיבה, חברת אורות צפון נצרת בע"מ, ששימשה כקבלן הראשי בפרויקט. לימים, היחסים בין החברות עלו על שרטון והמבקשת עתרה לסילוק ידה של המשיבה מהאתר.

במסגרת הליכים משפטיים, הסכימו הצדדים להעביר את הסכסוך לבוררות בפני השופט בדימוס בנימין ארבל. הבורר פסק כי על המבקשת לשלם למשיבה סך של כ-3.3 מיליון ש"ח. עם זאת, הבורר קבע קביעה דרמטית: החוזה בין הצדדים הוא "בלתי חוקי", שכן בעת כריתתו המשיבה כלל לא החזיקה ברישיון קבלן רשום, וגם בהמשך החזיקה ברישיון ג-1 בלבד, שלא התאים להיקף העבודות המתוכנן. הבורר אף ציין כי המבקשת הייתה מודעת למצב זה או לכל הפחות עצמה את עיניה.

בעקבות פסק הבורר, הגישה חברת ש. י. גיל פרויקטים בקשה לביטולו לבית המשפט המחוזי. טענתה המרכזית הייתה כי ברגע שהבורר קבע שהחוזה בטל בשל אי-חוקיות, פקעה סמכותו להעניק סעדים מכוחו. לשיטתה, פסק הבורר נוגד את "תקנת הציבור" בכך שהוא מכשיר חוזה פסול.

מנגד, המשיבה עתרה לאישור הפסק וטענה כי המבקשת פועלת בחוסר תום לב ומנסה לבצע "מקצה שיפורים" לאחר שהפסידה בבוררות. המשיבה הדגישה כי ביטול פסק בורר בשל תקנת הציבור הוא סעד קיצוני השמור למקרים חריגים בלבד.

השופט יוסי טורס דחה את טענות המבקשת וקבע כי קביעת הבורר בדבר אי-חוקיות החוזה אינה מפקיעה את סמכותו להכריע בסכסוך. השופט הסביר כי הסכם הבוררות במקרה זה נכרת במנותק מהחוזה העסקי המקורי, במסגרת הליך בבית המשפט, ולכן הוא עומד בפני עצמו.

בפסק דינו המפורט, סקר השופט טורס את ההלכות המשפטיות המורכבות (ביניהן "עניין אקסטל") וקבע כי אין מניעה שבורר ידון בתביעות לתרופות שצד עשוי להיות זכאי להן גם מכוח חוזה בטל, במיוחד כאשר הצדדים פטרו את הבורר מהדין המהותי והסמיכו אותו לפסוק על דרך הפשרה.

השופט טורס התייחס בהרחבה לעילת "תקנת הציבור" לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות. הוא הבהיר כי פסק בורר יבוטל מטעם זה רק אם תוכנו פוגע בערכים יסודיים של החברה בצורה בלתי נסבלת. במקרה זה, הבורר עשה שימוש מושכל בסעיף 31 לחוק החוזים, המאפשר לבית המשפט (או לבורר בנעליו) לחייב צד ב"קיום חיוב שכנגד" גם בחוזה פסול, אם הצדק מחייב זאת.

השופט מצא כי פסיקת הבורר הייתה מאוזנת:

• הבורר לא פסק פיצויים בגין הפרת חוזה, מתוך הבנה שמדובר בחוזה בלתי חוקי.

• למרות שהמשיבה ביצעה 6.5% מהעבודה, הבורר פסק לה שכר המגלם רק 3.5% מהתמורה, בשל אשמה בביצוע העבודות ללא רישיון.

• התשלום נפסק עבור עבודה לגיטימית שבוצעה בפועל, ונועד למנוע "עשיית עושר ולא במשפט" מצד המבקשת, שנהנתה מהבנייה באתר.

השופט מתח ביקורת מרומזת על התנהלות המבקשת, וציין כי היא "נאחזת בקביעת הבורר בדבר אי חוקיות ההסכם כמוצאת שלל רב וזאת בחוסר תום לב", לאחר שניהלה את כל ההליך מבלי להעלות טענת חוסר סמכות.

בסופו של יום, נדחתה הבקשה לביטול פסק הבורר והוא אושר במלואו. חברת ש. י. גיל פרויקטים חויבה לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 6,000 ש"ח. החלטה זו מהווה תזכורת לכך שגם במקרה של כשלים רגולטוריים חמורים כמו עבודה ללא רישיון קבלן, בתי המשפט לא יאפשרו בקלות לצד אחד להתחמק מתשלום עבור ערך שקיבל, במיוחד כאשר הוא עצמו היה שותף או מודע לאי-החוקיות.

ת"א 89572-12-25