הנקמה שהפכה לכישלון מהדהד: תביעה קנטרנית נגד שכנה בירושלים הסתיימה בהוצאות עתק

הנקמה שהפכה לכישלון מהדהד: תביעה קנטרנית נגד שכנה בירושלים הסתיימה בהוצאות עתק

בית משפט השלום דחה תביעה של בעלת דירה בת 94 שביקשה להרוס חדר שנבנה לפני 35 שנה. השופטת הבכירה מרים קסלסי קבעה כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב כ"נקמה" על הליך משפטי קודם, וחייבה את התובעת ב-40,000 ש"ח הוצאות משפט.

בפסק דין נוקב ומפורט שניתן ביום ה-9 במרץ 2026 דחתה השופטת הבכירה מרים קסלסי מבית משפט השלום בירושלים את מרבית תביעתה של מרים אילון, בעלת דירה ברחוב בנימין מטודלה 19 בירושלים, כנגד שכנתה נרדה שלום. פסק הדין חושף מסכת של יחסי שכנות עכורים בבניין ירושלמי ותיק, ומשרטט גבולות ברורים בין הגנה על זכויות קניין לבין שימוש לרעה בהליכי משפט.

התובעת, ילידת 1930, הינה הבעלים של דירה בת כ-49 מ"ר בבניין שנבנה בשנות ה-50. היא אינה מתגוררת במקום, ודירתה מושכרת מזה שנים רבות בניהולו של עו"ד בועז ארד. הנתבעת, נרדה שלום, מתגוררת בדירת הקרקע בבניין משנת 2013.

שורשי התביעה הנוכחית נעוצים בהליך קודם שהתקיים בפני המפקח על הבתים המשותפים. באותו הליך, הנתבעת (שלום) היא זו שתבעה את התובעת (אילון) בשל חדירת מים מדירתה. לאחר שלוש שנים של תלונות שלא נענו כראוי, המפקח חייב את אילון לתקן את הליקויים ואף הטיל עליה הוצאות משפט בסך 6,500 ש"ח ביוני 2023. חודשיים בלבד לאחר מכן, הוגשה התביעה הנוכחית לבית משפט השלום.

בתביעתה טענה אילון כי שלום עושה שימוש ייחודי ואסור ברכוש המשותף בחצר העורפית. לב התביעה נגע לתוספת חדר בדירת הנתבעת, שנבנה לפני לפחות 35 שנים (מתועד משנת 1989). התובעת דרשה צו הריסה לחדר בטענה שנבנה ללא היתר, וכן דרשה דמי שימוש ראויים בסך של כ-15,670 ש"ח עבור שבע השנים האחרונות. בנוסף, נטען כי הנתבעת השתלטה על החצר באמצעות הצבת עציצים, שולחן ושמשיה.

מנגד, הנתבעת טענה כי מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית שהוגשה כנקמה. היא הדגישה כי החדר נבנה עשרות שנים לפני שהיא רכשה את הדירה, וכי בבניין קיימות תוספות רבות אחרות שבנו דיירים שונים, כולל התובעת עצמה.

השופטת קסלסי לא חסכה בביקורת על הגשת התביעה. בפסק הדין צוין כי היוזמה להליך לא הייתה של התובעת הקשישה. השופטת קבעה כי העיתוי – חודשיים לאחר ההפסד אצל המפקחת – וההתעמקות בפרטים שוליים כמו שקיות אשפה ועציצים, תומכים בטענה שמדובר ב"תביעה קנטרנית ונקמנית".

בית המשפט קבע מספר קביעות משפטיות ועובדתיות משמעותיות:

• העדר פגיעה קניינית: השופטת קבעה כי החדר נבנה ככל הנראה על שטח שיועד במקור ל"מרפסת", ולכן אינו מהווה בנייה על רכוש משותף.

• שיהוי קיצוני: הגשת תביעה להריסה בחלוף 35 שנים מהווה שיהוי קיצוני שגרם לנתבעת נזק ראייתי, שכן היא אינה יכולה להוכיח כעת את הסכמת הדיירים המקורית לבנייה.

• עקרון תום הלב: בהסתמך על הלכת "רוקר נ' סלומון", נקבע כי גם אם הייתה פגיעה קניינית זניחה, עקרון תום הלב מונע מתן צו הריסה במקרה כה קיצוני של חוסר איזון והגינות.

• מצב הבניין: השופטת ציינה כי הבניין כולו נראה מוזנח ורבים מהדיירים סגרו מרפסות ללא היתר, מה שהופך את הדרישה מחברת שלום ל"חזות אחידה" לקנטרנית.

אף שבמהלך הדיונים המקדמיים הסכימה הנתבעת לפנות את רהיטי הגן והעציצים מהחצר המשותפת כדי לאפשר מעבר חופשי, השופטת דחתה את כל יתר רכיבי התביעה, כולל הדרישה להריסה ודמי שימוש.

בשל אופייה של התביעה, הטילה השופטת קסלסי על התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ש"ח. השופטת ציינה כי התובעת חויבה כמעט במלוא הוצאות הנתבעת מאחר שההליך היה מיותר ונוהל ממניעים זרים.

ת"א 42968-10-23