המפלה המשפטית של אליהו יוסיאן: התביעה נדחתה, והוא יפצה את הנתבעת ב-5000 ש"ח
בית המשפט קבע: הכינוי "כהניסט" כלפי יוסיאן חוסה תחת הגנת תום הלב בשל התבטאויותיו הקיצוניות; התובע פעל בחוסר תום לב כשניהל הליך מקביל מבלי לגלות זאת בהסכם פשרה קודם.
בפסק דין שניתן בבית משפט השלום בחיפה, נדחתה תביעתו של הפרשן והמרצה אליהו יוסיאן כנגד תמר עילם. לא רק שתביעתו של יוסיאן, שעמדה על סך של 300,000 ₪, נדחתה במלואה, אלא שבית המשפט קיבל את התביעה שכנגד שהגישה עילם והורה ליוסיאן לפצותה. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת סיגלית גץ-אופיר, מותח ביקורת חריפה על התנהלותו הדיונית של יוסיאן ועל סגנון התבטאויותיו במרחב הציבורי.
תחילת הפרשה בהליך קודם שניהל יוסיאן נגד עילם בגין סרטון בו כינתה אותו "כהניסט". באותו הליך הגיעו הצדדים לפשרה במסגרתה התנצלה עילם והבהירה כי הכינוי לא היה במקומו. אלא שביום מתן פסק הדין בתביעה הנוספת (הנוכחית), התברר כי יוסיאן הגיש תביעה חדשה עוד לפני שנחתם הסכם הפשרה בהליך הקודם, מבלי שגילה זאת לצד השני או לבית המשפט. השופטת גץ-אופיר קבעה כי יוסיאן פעל ב"חוסר תום לב דיוני" מובהק, ככל הנראה כדי להפיק רווח מהתנצלותה של עילם בהליך הנוכחי.
יוסיאן קבל בתביעתו על כך שעילם פרסמה שוב את כתבי הטענות מהתיק הקודם, הכוללים את הכינוי "כהניסט" וביטויים כמו "מרעיל בארות" ו"מזהם פעיל". עם זאת, בית המשפט קבע כי בנסיבות העניין, עומדת לעילם הגנת תום הלב.
השופטת ציינה כי הגברת עילם הציגה ראיות רבות לפוסטים שפרסם יוסיאן עצמו, בהם קרא להשמדת "זרע המחנה החילוני-ליברלי" ואיחל "יושמד זרעכם" ליריבים פוליטיים כגון בני גנץ. "פרסומים אלו משמשים ראיה לאמיתות הכינוי 'כהניסט', שכן הם מבטאים אידיאולוגיה קיצונית ואנטי-דמוקרטית", נכתב בפסק הדין. בית המשפט קבע כי מאחר שיוסיאן הוא דמות ציבורית המפרסמת עמדות קיצוניות, יש עניין ציבורי בביקורת עליו, והכינויים כלפיו מהווים הבעת דעה לגיטימית.
חלק ניכר מהתביעה עסק בטענת יוסיאן לפגיעה אנושה בפרטיותו עקב פרסום מספר הזהות, כתובתו ומספר הטלפון שלו על ידי עילם. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי פרטיו של יוסיאן היו נגישים ממילא במרשתת באמצעות חיפוש פשוט, וכי הוא עצמו פרסם את פרטי הקשר שלו כמרצה.
בנוסף, עלתה סוגיית אמינותו של יוסיאן בנוגע ל"פרס ביטחון ישראל" שקיבל לכאורה. בעוד יוסיאן טען כי הערך שלו בוויקיפדיה נמחק לבקשתו מטעמי ביטחון, עילם טענה כי הוא מתהדר בנוצות לא לו. השופטת בחרה שלא להכריע בשאלת עצם הזכייה בפרס, אך ציינה כי יוסיאן לא הצליח להוכיח שהפגיעה בשמו חרגה מהנזק הטבעי של ניהול הליך משפטי פומבי.
הדרמה המשפטית הגיעה לשיאה בקבלת התביעה שכנגד. עילם תבעה את יוסיאן בגין פוסט שפרסם ובו האשים אותה בהסתה, חדירה לפרטיות וכוונה לפגוע במשפחתו. בית המשפט קבע כי יוסיאן, המודע לכוחו כאיש ציבור ולעדת מעריציו, פרסם דברים שהובילו לתגובות אלימות ומזעזעות כנגד עילם (כגון קריאות "לדפוק לה מעדר בראש").
השופטת קבעה כי יוסיאן פעל בחוסר תום לב בפרסומו זה, מתוך ידיעה שהתגובות יהיו קיצוניות. "מי שמטיף לשנאת האחר… יכול היה להבין כי זו תהיה התוצאה של פרסומו", קבעה השופטת. עם זאת, בשל העובדה שהפרסום נעשה כתגובה לפרסומיה של עילם, הועמד הפיצוי על סכום מתון של 5,000 ₪ בלבד.
בסיכומו של דבר, בית המשפט הורה על דחיית התביעה העיקרית וחייב את יוסיאן לשלם לעילם 5,000 ₪ בגין התביעה שכנגד. לאור התוצאה, נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו מעבר לכך.
ת"א 49949-10-25
