"הפרויקט כבר היה גופה": נדחתה תביעת ענק נגד התעשייה האווירית בגין מיזם הכטב"ם החקלאי
ביהמ"ש המחוזי דחה את טענותיו של היזם גיא דקל כי נושל מזכויותיו בפרויקט ריסוס אווירי; השופט שפסר קבע: לא גובש הסכם מחייב, והטכנולוגיה הנוכחית של חברת "גרו-ווינגס" שונה מהותית מהפיתוח המקורי. התובעים חויבו בהוצאות בסך 200,000 ש"ח.
בפסק דין מפורט ונוקב שניתן ביום 11 במרץ 2026, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את תביעתם של היזם גיא דקל וחברת "עיט מזלטים וגלישה אוירית בע"מ" נגד התעשייה האווירית לישראל (תע"א). פסק הדין, עליו חתום השופט הבכיר יעקב שפסר, שם קץ לסכסוך משפטי מורכב סביב פרויקט ART – כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם) המיועד לשימוש חקלאי אזרחי.
התביעה, שכללה דרישות לאכיפת הסכם, הקצאת מניות ואופציות בחברת הבת "גרו-ווינגס", ופיצויים בגין לשון הרע ושימוש בכלי טיס פרטי, נדחתה על כל סעיפיה.
ליבת הסכסוך נעוצה בשנים 2015-2018, אז פעל דקל כקבלן חיצוני עבור התעשייה האווירית בפיתוח כטב"ם לריסוס חקלאי המבוסס על כלי טיס מסוג "באקאי" (טרקטורון ממונע עם מצנח). דקל טען כי הובטח לו ולשותפיו כי הפעילות תועבר לחברה ייעודית ("ספין-אוף") בה יקבלו נתח משמעותי מהמניות כיזמים.
לטענת התובעים, לאחר שהתברר הפוטנציאל הכלכלי האדיר של המיזם, פעלה התעשייה האווירית לנשל אותם מזכויותיהם, הפסיקה את ההתקשרות עמם והקימה את חברת "גרו-ווינגס" (Grow-Wings) כדי להמשיך את הפרויקט מאחורי גבם, תוך שימוש בטכנולוגיה שהם פיתחו.
התובעים ביססו חלק ניכר מטענתם לקיום הסכם על פגישה שנערכה בינואר 2018 בין באת כוחם, עו"ד שרית מולכו, לבין צבי מעיין ("ציקי"), אז סמנכ"ל בתע"א. לטענתם, בפגישה זו גובש מתווה מחייב למתן 10% מהמניות ליזמים.
אולם, השופט שפסר דחה טענה זו מכל וכל. הוא קיבל את עדותו של מעיין, שתיאר את הפגישה כניסיון "החייאה למשהו שכבר מת", שכן הפרויקט הופסק והחוזה של דקל הסתיים עוד בדצמבר 2017. השופט קבע כי הפגישה הייתה לא פורמלית ("Off the record"), וכי מעיין לא היה מוסמך להתחייב בשם החברה ללא אישור האורגנים המוסמכים. "לא עלה בידי התובעים להוכיח כי גובש בפגישה מתווה מוסכם", נכתב בפסק הדין.
אחת השאלות המרכזיות הייתה האם "גרו-ווינגס" עושה שימוש בטכנולוגיה של דקל. התובעים הציגו חוות דעת של המומחה משה עטר, אך השופט מצא בה פגמים מהותיים, בין היתר משום שעטר היה הממונה הישיר של אחד היזמים בעבר ולא גילה זאת בחוות דעתו.
מנגד, המומחה מטעם הנתבעים, עמירם דגן, הוכיח כי קיימים הבדלים תהומיים בין הפיתוחים. בעוד הפרויקט המקורי התבסס על "כנף רכה" (מצנח), הפיתוח הנוכחי מבוסס על "ג'ירוקופטר" בעל כנף סובבת ומערכת הנעה שונה לחלוטין המאפשרת המראה אנכית. השופט קבע כי מדובר ב"שני כלים מעולמות שונים לחלוטין" וכי הפטנטים המקוריים של דקל נזנחו על ידי תע"א ולא הועברו לגרו-ווינגס.
באשר לבעלות על האמצאות, השופט הבהיר כי דקל חתם על הסכמים הקובעים שכל קניין רוחני שיפותח במהלך השירותים שייך לתע"א. "היזמים עצמם ראו באמצאות אלו כאמצאות שפותחו במסגרת עבודתם בתע"א", קבע השופט בהסתמך על טפסי הודעה על המצאה עליהם חתמו בזמן אמת.
בית המשפט דחה גם את התביעה לפיצוי בסך 2 מיליון ש"ח בגין השימוש בבאקאי הפרטי של דקל. נקבע כי דקל לא דרש תמורה כזו בזמן אמת, וכי מדובר בדרישה "חסרת היגיון כלכלי", שכן עלות הכלי כולו נמוכה משמעותית מדמי השכירות שנתבעו בדיעבד.
גם הטענה ללשון הרע ו"רשימה שחורה" נדחתה לאחר שדקל הודה בחקירתו כי אין בידיו ראיה לכך שהוצאה דיבתו או שסורבו הצעותיו על ידי חברות אחרות בשל כך.
התביעה נדחתה במלואה. השופט שפסר הטיל על התובעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 200,000 ש"ח, שישולמו מתוך הערובה שהופקדה בתיק.
ת"א (מרכז) 62075-11-20
