"כלל" תפצה מבוטחים במיליוני שקלים לאחר גביית יתר בביטוחי מחלות קשות
השופטת איריס רבינוביץ ברון אישרה הסדר פשרה משופר בתביעה ייצוגית, לאחר שהיועמ"שית התערבה והשיגה העלאה משמעותית של שיעור ההחזר ל-70% מהנזק; חברת הביטוח טענה כי "הטיבה" עם הלקוחות כשגבתה פרמיה מלאה בתמורה להגדלת כיסוי, אך בית המשפט קיבל את העמדה לפיה לא ניתן לשנות חוזה באופן חד-צדדי.
ביום 8 במרץ 2026 נחתם פרק משמעותי במאבק משפטי שנמשך למעלה מחמש שנים. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, בראשות כבוד השופטת איריס רבינוביץ ברון, נתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה מתוקן בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת "כלל חברה לביטוח בע"מ". פסק הדין חושף התנהלות בעייתית של חברת הביטוח בכל הנוגע לכיבוד תנאי פוליסות "מחלות קשות", ומדגיש את החשיבות של הפיקוח הציבורי על הסדרי פשרה בתביעות ייצוגיות.
התביעה, שהוגשה במקור בספטמבר 2020 על ידי ברוך ישכיל וגדי ויג, עסקה בטענה כי "כלל" (והמשיבה הנוספת, הפניקס) הפרו תנאי יסודי בפוליסות ביטוח מחלות קשות. לפי תנאי הפוליסה, לאחר שמבוטח עובר אירוע ביטוחי ראשון (ומקבל את הפיצוי המגיע לו), סכום הביטוח והפרמיה החודשית אמורים לרדת בשיעור של 50%. למרות התחייבות חוזית ברורה זו, נטען כי החברה המשיכה לגבות מהמבוטחים פרמיה חודשית מלאה (כפולה מהמוסכם), ובכך שלשלה לכיסה סכומי עתק שלא כדין.
בתשובתה לאישום, הציגה "כלל" קו הגנה יצירתי: היא טענה כי בשנת 2015 העניקה למבוטחים "הטבה" במסגרת פוליסה חדשה ("הטבת הטוב מבין השניים"). לפי טענה זו, המבוטחים אמנם שילמו פרמיה מלאה, אך בתמורה הם קיבלו כיסוי מורחב ל-32 מחלות (במקום 24) וזכאות ל-100% מסכום הביטוח במקרה של אירוע שני. החברה טענה כי מדובר ב"הצעה מזכה" שחזקה על המבוטחים שקיבלו אותה בשמחה.
התיק קיבל תפנית כאשר היועצת המשפטית לממשלה הגישה התנגדות חריפה להסדר הפשרה המקורי, שבו הוצע החזר של 50% בלבד לחברי הקבוצה. היועמ"שית טענה כי מדובר בעילת תביעה "איתנה ומבוססת", שכן חברת ביטוח אינה רשאית לשנות תנאי חוזה או להאריכו באופן חד-צדדי ללא אישור מפורש מהמבוטח.
הדרמה הגיעה לשיאה כאשר התברר כי נתונים שהציגה "כלל" לבית המשפט בתצהירים היו שגויים. החברה טענה בתחילה כי היו מבוטחים שאכן נהנו מהכיסוי המורחב באירוע שני, אך בבדיקה מעמיקה שנדרשה על ידי בית המשפט, התברר כי מדובר בטעויות במערכות המידע ובמקרים שאינם רלוונטיים. גילוי זה הוביל את הצדדים לשפר משמעותית את תנאי הפיצוי.
על פי פסק הדין שאושר, הקבוצה חולקה לשתיים:
-
הקבוצה העיקרית: מבוטחים שחויבו בפרמיה מלאה לאחר אירוע ראשון. אלו יקבלו החזר של 70% מתשלומי היתר שנגבו מהם החל מספטמבר 2013, בתוספת הצמדה וריבית.
-
תת הקבוצה: מבוטחים שנשלח אליהם מכתב הסבר על ה"הטבה". אלו יקבלו החזר של 50% מתשלומי היתר.
סכום ההשבה הכולל הוערך בעבר בכ-4.7 מיליון ש"ח, אולם לאור העלאת אחוזי הפיצוי ל-70%, הסכום הסופי צפוי להיות גבוה יותר. בנוסף להשבה הכספית, "כלל" התחייבה לעדכן את מערכותיה ולהפסיק את גביית היתר לעתיד, תוך מתן אפשרות בחירה למבוטחים אם ברצונם להישאר בפוליסה הישנה (והזולה) או לעבור לחדשה.
בית המשפט פסק כי למבקשים ישולם גמול בשיעור של 2.5% מסכומי ההשבה בפועל, ושכר טרחה לבאי כוחם בשיעור של 17.5% (בתוספת מע"מ). השופטת דחתה את בקשת הצדדים להקדים את תשלום רוב שכר הטרחה לפני סיום ביצוע ההשבה בפועל, וקבעה כי מחציתו תשולם רק לאחר הגשת דו"ח ביצוע מלא. כמו כן, נדחתה בקשת "כלל" לפטור מתשלום החלק השני של אגרת בית המשפט, בנימוק שההליך דרש משאבים שיפוטיים ניכרים ודיונים מרובים.
בסיום פסק הדין, הורתה השופטת רבינוביץ ברון על פרסום ההסדר בשני עיתונים יומיים והדגישה כי ההשבה תבוצע ישירות לאמצעי התשלום של המבוטחים או לחשבונות הבנק שלהם, כדי להבטיח שהכסף אכן יגיע ליעדו.
ת"צ 27469-09-20
