מהפך בערעור: הלווה שהכחישה את חובה תשלם מיליון ש"ח למרות "פיקטיביות" החברה המלווה
בית המשפט המחוזי בתל אביב הפך את החלטת השלום וקבע: גם אם חברת האשראי שימשה ככסות לפעילות פרטית של בן זוגה של בעלת המניות, התחייבותה הכתובה של הלווה – שאף הודתה בחוב בהליכים משפטיים אחרים – מחייבת אותה בהשבת הכספים.
בפסק דין דרמטי שניתן ביום ה-15 במרץ 2026, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את ערעורה של חברת "חץ וקשת הרקולס אחזקות בע"מ" נגד טלי אביטאן. בכך, הפך הרכב השופטים, בראשות סגנית הנשיא השופטת עינת רביד והשופטים נפתלי שילה ויחזקאל אליהו, את החלטת בית משפט השלום אשר דחה קודם לכן את תביעת החברה להשבת הלוואה בסך של מיליון ש"ח.
תחילתה של הפרשה בשנת 2012, אז החלה המשיבה, טלי אביטאן, ליטול הלוואות חוץ-בנקאיות מגורמים שונים. בשנת 2015 הכירה אביטאן דרך מודעה בעיתון את מר עוזי בנימין, שהציג עצמו כמי שעוסק במתן הלוואות. במהלך חצי שנה, הועברו לאביטאן כספים בסכומים ניכרים, ובתמורה היא חתמה על הסכם הלוואה מול חברת "חץ וקשת הרקולס אחזקות בע"מ" – חברה הנמצאת בבעלות בת זוגו של עוזי בנימין.
כאשר הגישה החברה תביעה להשבת הכספים, הכחישה אביטאן את ההתקשרות. היא טענה כי חתימותיה על הסכם ההלוואה, על שטרי המשכון על ביתה ועל שיק הביטחון בסך מיליון ש"ח – כולן זויפו. להגנתה הוסיפה גרסה פתלתלה, לפיה במהלך פגישה עם עוזי בנימין היא שתתה כוס מים שגרמה לה לטשטוש, ובמצב זה הוחתמה במרמה על מסמכים מבלי שידעה על מה היא חותמת.
בית משפט השלום, שדן בתיק בערכאה הראשונה, דחה את תביעת החברה. למרות שהשופטת קמא לא נתנה אמון בגרסת ה"טשטוש והזיוף" של אביטאן, היא קבעה כי החברה לא הוכיחה שהכספים שהועברו לאביטאן היו אכן כספי החברה. בפסק הדין נקבע כי החברה היא למעשה "פיקציה" שנועדה להסוות את פעילותו הפרטית של עוזי בנימין, וכי מאחר שעוזי עצמו הודה בחקירותיו כי מדובר בכספיו הפרטיים, אין לחברה עילת תביעה נגד הלווה.
בערעור שהוגש באמצעות עו"ד אחיקם גריידי מטעם החברה, טענה המערערת כי בית המשפט קמא טעה משפטית. השופט נפתלי שילה, שכתב את פסק הדין המרכזי בערעור, קיבל את הטיעון לפיו גם אם עוזי בנימין הוא המלווה בפועל, התחייבותה של אביטאן להשיב את הכסף לחברה היא תקפה.
"צדדים להלוואה יכולים להסכים שההלוואה תיפרע לצד ג' מסוים ולא למי שנתן בפועל את כספי ההלוואה", הסביר השופט שילה בפסק דינו. הוא הדגיש כי אביטאן חתמה על הסכם הלוואה מול החברה, רשמה משכון לטובת החברה ומשכה שיק לפקודת החברה.
הנדבך המרכזי שהכריע את הכף היה חוסר העקביות של אביטאן. התברר כי במסגרת תביעות רכוש ומזונות שהגישה אביטאן נגד בעלה, יעקב אביטאן (שיוצג יחד עמה על ידי עו"ד איתן פלג), היא הגישה תצהירים שבהם הודתה בקיום החוב. באותם מסמכים רשמיים שהוכנו עבורה על ידי עו"ד ישראל נטר, היא ציינה במפורש כי ביתה ממושכן לטובת הלוואה שנטלה מצד ג' וכי היא חייבת כ-2 מיליון ש"ח לשוק האפור.
בית המשפט המחוזי קבע כי הודאות אלו מהוות "הודאת בעל דין" מפורשת, הסותרת את טענותיה בבית המשפט לפיהן מעולם לא חתמה על הסכם ההלוואה. השופטים קבעו כי אין לקבל מצב שבו אדם טוען בהליך אחד (נגד בעלו) כי הוא חייב כספים כדי להגדיל את זכויותיו הרכושיות, ובהליך אחר (מול הנושה) טוען כי החוב אינו קיים.
לגבי המשיב 2, יעקב אביטאן, החליט בית המשפט שלא להתערב בדחיית התביעה נגדו. נקבע כי הוא לא היה צד להסכם, לא חתם על המסמכים ולא הוכח שידע על נטילת ההלוואות בזמן אמת.
בסיכומו של דבר, הערעור התקבל ביחס לטלי אביטאן. בית המשפט ביטל את פסק דינו של בית משפט השלום וחייב אותה לשלם לחברת "חץ וקשת הרקולס אחזקות בע"מ" סך של מיליון ש"ח, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק משנת 2019. בנוסף, חויבה אביטאן בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ש"ח, סכום שנפסק על הצד הנמוך בשל התנהלות דיונית בעייתית של החברה המערערת במהלך ההליך.
פסק הדין מהווה תזכורת משפטית חשובה: חתימה על מסמכי הלוואה והודאה בקיום חוב במסמכים משפטיים הם בעלי משקל ראייתי כבד, שקשה מאוד להתנער ממנו גם כאשר קיימים סימני שאלה סביב זהות המלווה המדויקת או אופי פעילותו העסקית.
ע"א 15022-01-24
