ביתו הוא מבצרו: ניצחון הומניטרי לקשיש בן 99 מול ענקית הנדל"ן "שיכון ובינוי"
בית משפט השלום בבת ים קבע כי אדוארד כדורי, המתגורר במתחם מסובים מאז שנות ה-50, יורשה להישאר בביתו עד אחרית ימיו למרות דרישת הפינוי; מנגד, יתר בני המשפחה חויבו בפינוי שטחי העסק והמגורים ובשכר טרחה של עשרות אלפי שקלים.
בפסק דין יוצא דופן המשלב משפט מקרקעין קר עם חמלה אנושית עמוקה, הכריע השבוע כבוד השופט יגאל נמרודי מבית משפט השלום בבת ים באחת מפרשות הפלישה והחזקה הארוכות שידעה המדינה. במוקד הדיון: חלקה 39 בגוש 6174 באזור מחלף מסובים, עליה חולשת חברת שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ.
פסק הדין, שניתן ביום 16 במרץ 2026, מהווה תמרור אזהרה לחברות נדל"ן המשתהות באכיפת זכויותיהן במשך עשורים, ובו בזמן מדגיש את זכות היסוד של הקשיש לקורת גג בערב ימיו.
סיפור המעשה מתחיל בשנת 1953, אז התיישבו שלושת האחים לבית כדורי – אדוארד, אליהו ומשה – במקרקעין שהיו אז קרקע חקלאית. לטענתם, הם רכשו את זכויות החזקה מגורם פרטי ומאפוטרופוס נכסי נפקדים. למרות שבשנת 1973 כבר ניתן פסק דין שהורה על פינוים, ובשנת 1975 הוצאו פסיקתות לביצועו, החברה התובעת, שיכון ובינוי, לא נקפה אצבע במשך למעלה מארבעה עשורים.
רק לאחרונה, עם אישור תוכנית בניין עיר (רג/1761) המשנה את ייעוד הקרקע מחקלאות למגורים, מסחר ותעסוקה, התעוררה החברה ודרשה את פינויים המיידי של בני המשפחה ותשלום דמי שימוש בסך מיליוני שקלים.
"צעד אכזרי שחברה מתוקנת אינה יכולה להרשות"
החלק המרגש והמשמעותי ביותר בפסק הדין נוגע לנתבע מס' 1, אדוארד כדורי, כיום בן 99. השופט נמרודי דחה את הגדרת החברה כלפיו כ"פולש" פשוט. הוא קבע כי השתיקה הממושכת של שיכון ובינוי – מחדל מודע ועקבי – הפכה את אדוארד ל"בר רשות במעמד מיוחד".
"ביתו הוא מבצרו", כתב השופט בפסק הדין, תוך שהוא מצטט את אוסקר ויילד. "פינויו מן המקום כיום הוא צעד אכזרי. חברה נמדדת ביחס שלה לחלשים ביותר… יש לאפשר לו לחיות את חייו בשלווה, ללא לחצים משפטיים מיותרים, בבית היחיד שהוא מכיר". השופט קבע כי אדוארד יזכה לזכות אישית להמשך מגורים בבית עד אריכות ימיו, ללא תשלום דמי שימוש.
בעוד שאדוארד זכה להגנת בית המשפט, גורלם של בניו ואחיינו היה שונה. השופט קבע כי זאב, יאיר ודוד כדורי אינם נהנים מאותן נסיבות הומניטריות.
-
יאיר כדורי: חויב בפינוי בתוך 30 יום. בית המשפט מצא את עדותו כבלתי מהימנה, לאחר שטען כי הוא מתגורר במקום וזקוק לקורת גג, בעוד שבפועל התברר כי הוא מתגורר במקום אחר והחזקתו במבנה היא למראית עין בלבד.
-
זאב ודוד כדורי: המפעילים במקום מסגריה ונגריה, חויבו לפנות את השטחים העסקיים בתוך 90 יום. השופט הדגיש כי מאחר שמדובר בפעילות עסקית וכי החזקתם החלה לאחר פסק הדין המקורי משנת 1973, אין הצדקה להמשך ישיבתם בקרקע ציבורית המיועדת לפיתוח.
-
יורשי אוספרנס כדורי ז"ל: חויבו בפינוי דירת המגורים של המנוחה בתוך 30 יום.
שיכון ובינוי נחלה כישלון צורב בדרישתה לדמי שימוש רטרואקטיביים. השופט נמרודי קבע כי מאחר שהחברה לא מחתה על הישיבה במקום, הנתבעים נחשבו ל"בני רשות חינם" עד למועד הגשת התביעה. בנוסף, נמתחה ביקורת על כך שהחברה תבעה בכובעה כבעלת החלקה המקורית (39) ולא כבעלת "מגרש התמורה" (113) לפי התוכנית החדשה – טעות משפטית שמנעה ממנה לקבל פיצוי כספי עתידי במסגרת הליך זה.
עם זאת, הנתבעים יאיר, זאב ודוד חויבו לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של 63,000 ש"₪ (21,000 ש"₪ כל אחד).
את שיכון ובינוי נדל"ן בע"מ ייצגו עורכי הדין: גד חלד, ליאור גוטוירט, יוסי שכט, איגור גילביץ' וגל שטיין. את בני משפחת כדורי ייצגו עורכי הדין: פלג אלימלך, אייל בר-אליעזר ויאיר מורל.
ת"א 65579-12-22
