ניצחון לפספורטכארד במחוזי: הראיה ש"נשכחה" תוגש כדי לחשוף את האמת הרפואית

ניצחון לפספורטכארד במחוזי: הראיה ש"נשכחה" תוגש כדי לחשוף את האמת הרפואית

השופט אלי ברנד הפך את החלטת בית משפט השלום וקבע כי חקר האמת גובר על מחדלים דיוניים; מסמך רפואי המעיד לכאורה על אי-ספיקת לב לפני רכישת הפוליסה יצורף לתיק למרות השלב המתקדם של ההליך.

דרמה משפטית שהחלה בשאלון רפואי והגיעה עד לבית המשפט המחוזי, הסתיימה השבוע בהחלטה עקרונית המדגישה את עליונות חקר האמת על פני סדרי הדין. בלב הסכסוך עומדת תביעה של מבוטח נגד חברת הביטוח "פספורטכארד", אשר סירבה לשלם תגמולי ביטוח בטענה להסתרת מידע רפואי מהותי.

הפרשה החלה באוקטובר 2019, כאשר המשיב (התובע בהליך המקורי) רכש פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל באמצעות סוכן הביטוח יורם כהן. במהלך שהותו בחו"ל, אושפז המבוטח עקב קשיי נשימה חריפים שאובחנו כסימפטומים של אי-ספיקת לב. כשביקש מהמבטחת לכסות את הוצאות האשפוז, נתקל בסירוב; פספורטכארד טענה כי המבוטח סבל מאי-ספיקת לב עוד לפני הנסיעה והסתיר זאת בשאלון הרפואי.

בתחילה, הסתמכה החברה על מסמך מספטמבר 2019, אך מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר אודי פרישמן, העלה ספקות וקבע כי ייתכן שמדובר בחשד בלבד ולא באבחנה מוגמרת. אלא שאז, בעיצומן של ההוכחות, חלה תפנית: נציגת החברה מצאה בתיק הרפואי "אקדח מעשן" – מסמך מפברואר 2019, חודשים לפני רכישת הפוליסה, הכולל אבחנה מפורשת של אי-ספיקת לב (Heart Failure with Systolic Dysfunction).

החברה הגישה בקשה דחופה לצרף את המסמך כראיה נוספת, בטענה כי הוא נשמט עקב "תקלה טכנית בתום לב". אולם בית משפט השלום בראשון לציון דחה את הבקשה. השופט שלומי שניידר קבע אז כי הגשת המסמך בשלב כה מאוחר תפגע בזכויות הדיוניות של המבוטח, שכבר כלכל את צעדיו ומסר עדות על סמך הראיות שהיו גלויות לפניו.

פספורטכארד לא ויתרה והגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בבקשתה, שיוצגה על ידי עורכי הדין רונן קצף ובן פרייז, נטען כי מדובר במסמך שבכוחו להכריע את גורל התיק ולמנוע עיוות דין. מנגד, בא כוחו של המבוטח, עו"ד יעקב כהן, ושל סוכן הביטוח, עו"ד מאיה כהן-רפה, התנגדו נחרצות וטענו כי מדובר ב"מקצה שיפורים" אסור הפוגע בהגינות ההליך.

בהחלטה שניתנה ביום 17 במרץ 2026, קיבל כבוד השופט אלי ברנד את הערעור. השופט ברנד הבהיר כי למרות הנטייה שלא להתיר ראיות באיחור, קיימים מקרים חריגים בהם הצורך לרדת לחקר האמת גובר על רשלנות הצדדים.

בניתוחו, הציג השופט ארבעה מבחנים מרכזיים להתרת ראיה באיחור:

1. תרומת הראיה לחקר האמת: המבחן החשוב ביותר. השופט ציין כי המסמך נוגע ל"ליבת המחלוקת" ועשוי להוכיח שהמבוטח אכן לא היה זכאי לכיסוי מלכתחילה.

2. עוצמת הנזק הדיוני: השופט קבע כי הנזק למבוטח הוא "בר תיקון" באמצעות פסיקת הוצאות והשלמת חקירות.

3. נסיבות האיחור: נקבע כי המחדל של פספורטכארד נעשה בתום לב ולא מתוך כוונה טקטית.

4. ניהול תקין של ההליך: השופט העריך כי מאחר שמדובר במסמך בודד, הסרבול שייגרם יהיה מוגבל.

השופט ברנד מתח ביקורת מרומזת גם על המבוטח, בציינו כי המסמך היה מצוי בתיקו הרפואי וגלוי גם לפניו, ולכן החובה לבצע "חקירה ודרישה" לאיתור מסמכים חלה על שני הצדדים. "סדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט צדק", ציטט השופט מהפסיקה, והוסיף כי מניעת הגשת המסמך עלולה להוביל למצב של הענקת כיסוי ביטוחי למי שאינו זכאי לו.

בעקבות ההחלטה, בוטלה החלטת בית משפט השלום. פספורטכארד הורשתה להגיש את המסמך הרפואי מפברואר 2019, ובית משפט השלום יקבע כעת את המסגרת הדיונית לכך – כולל אפשרות להשלמת חקירות המומחים והעדים. עם זאת, בשל מחדליה הדיוניים המקוריים של החברה, קבע השופט ברנד כי כל צד יישא בהוצאותיו בהליך הערעור, ובית משפט השלום ישקול פסיקת הוצאות נוספות נגד החברה בגין האיחור.

רע"א 72486-01-26