המחלקה הכלכלית הכריעה: אלו הסעיפים שיימחקו מתצהירי ההגנה של מנהלי קפיטל פוינט
במסגרת החלטה מפורטת, קיבלה השופטת סיגל יעקבי חלק מטענותיו של בעל מניות המיעוט שיר רויכמן לגבי שינויי גרסה מצד החברה ומנהליה, אך דחתה את מרבית הבקשה למחיקה גורפת של סעיפים; בית המשפט הבהיר: המגמה המודרנית היא מעבר מבחינת קבילות לבחינת משקל הראיות.
בדרמה משפטית המתנהלת בבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (המחלקה הכלכלית), ניתנה ביום 17 במרץ 2026 החלטה משמעותית המהווה צומת דרכים בניהול ההוכחות בתיק "רויכמן נגד קפיטל פוינט". השופטת סיגל יעקבי נדרשה להכריע בבקשה מספר 90, במסגרתה ביקש התובע, שיר רויכמן, למחוק עשרות סעיפים מתצהירי הנתבעים ומחוות דעת המומחה מטעמם.
רויכמן, המיוצג על ידי עוה"ד ד"ר יעל ארידור בר אילן, טען כי הנתבעים – חברת קפיטל פוינט בע"מ ומנהליה המשותפים, יוסי תמר ושי יצחק ליאור – ביצעו "הרחבת חזית" אסורה. לטענתו, לאחר שבכתבי ההגנה הם הציגו גרסה תמציתית וחסרה, הם "נזכרו" בתצהירי העדות הראשית להעלות גרסאות עובדתיות חדשות ומפורטות שנועדו להצדיק בדיעבד את פעולותיהם.
מנגד, הנתבעים, המיוצגים על ידי עוה"ד רונן עדיני, קרן גינת ומשה קורן ממשרד עדיני ושות', טענו כי מדובר בניסיון פסול להשתיק את הגנתם. לשיטתם, התצהירים אינם אמורים להיות העתק של כתב ההגנה, אלא פירוט ראייתי של קווי ההגנה שהותוו כבר בתחילת הדרך.
החלק המשמעותי ביותר שבו קיבלה השופטת יעקבי את טענות רויכמן נוגע להערכת השווי של מניות חברת אקסיטרה במסגרת "עסקת כת"ב". רויכמן טען במקור כי החברה הקצתה מניות ב"מחיר חיסול". הנתבעים הכחישו זאת בכתב ההגנה וטענו להסברים שונים (כמו חסימת מניות), אך בתצהיריהם עשו "פניית פרסה" וטענו לראשונה כי המניות הוקצו דווקא במחיר הגבוה משוויין בבורסה.
השופטת יעקבי קבעה כי מדובר בשינוי מהותי של קו ההגנה. היא ציינה כי הנתבעים נמנעו במכוון מלספק פרטים על המידע ששימש להערכת השווי בשלב גילוי המסמכים והשאלונים, ואף טענו כי מדובר ב"סוד מסחרי". "יש קושי של ממש בכך שהנתבעים… מפרטים עתה בתצהיריהם את הטענה לפיה בזמן אמת הייתה בידם בדיקת נאותות", כתבה השופטת והורתה על מחיקת הסעיפים הרלוונטיים בתצהירי המנכ"לים.
נקודה נוספת שבה התקבלה הבקשה חלקית נוגעת למניעים שהנתבעים ייחסו לרויכמן בהגשת התביעה. בעוד שבכתב ההגנה טענו הנתבעים כי הסכסוך נובע ממחלוקת כספית על עסק נפט, בתצהיריהם הם הוסיפו תיאוריות חדשות על תסכולו של רויכמן מכך שלא שותף בשותפויות מו"פ. השופטת קבעה כי הרחבת הטיעון בנוגע למניעי התובע אינה עניין שולי, שכן בתביעות קיפוח מניעי התובע נבחנים בעת מתן הסעד, ולכן מדובר בהרחבת חזית שאין להתירה.
למרות מחיקת הסעיפים הספציפיים, רוב בקשתו של רויכמן נדחתה. השופטת בחרה שלא למחוק סעיפים שעסקו בשינויי התקנון, בשיחות עם הדירקטור אריה ובר (חלקית), ובקשרים עם דירקטורים אחרים. יעקבי הדגישה את המגמה המודרנית במשפט הישראלי: מעבר מכללי קבילות נוקשים להערכה של משקל הראיה.
לגבי הטענות לעדויות שמיעה (כמו עדות של מנכ"ל אחד על שיחה שביצע המנכ"ל השני), קבעה השופטת כי אין הצדקה למחיקה גורפת. היא הסבירה כי ניתן להעיד על עצם קיומה של שיחה (להוכחת "עצם האמירה") גם אם לא ניתן להוכיח דרכה את אמיתות התוכן. "פסילה נרחבת של סעיפים… טרם חקירת המצהירים… אינה מתיישבת עם המגמה", הבהירה.
בסופו של יום, השופטת הורתה על מחיקת מספר סעיפים מתצהיריהם של יוסי תמר, שי יצחק ליאור, יהושע גלייטמן, אריה וובר, ישי טל וירון כרובי. עם זאת, מכיוון שהבקשה נדחתה ברובה המכריע, היא הטילה על התובע, שיר רויכמן, לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪.
ת"א 39736-05-22
