הקרב על חורבות "פסאז' שביט": נדחה ניסיון ההשתלטות של חברת נדל"ן על עשרות יחידות בבאר שבע

הקרב על חורבות "פסאז' שביט": נדחה ניסיון ההשתלטות של חברת נדל"ן על עשרות יחידות בבאר שבע

בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה את תביעתה של חברת "קיר-הד", שטענה כי רכשה את "כל הזכויות השיוריות" במבנה ההיסטורי שעלה באש; השופט גד גדעון קבע: ההסכם משנת 1995 היה ספציפי ומתוחם, והתנהלות התובעת במשך שלושה עשורים מעידה כי גם היא לא האמינה בגרסתה בזמן אמת.

ביום 16 במרץ 2026, ניתן בבית המשפט המחוזי בבאר שבע פסק דין דרמטי השם קץ לסכסוך משפטי רחב היקף סביב אחד המבנים המוכרים בעיר העתיקה בבאר שבע – "פסאז' שביט". כבוד השופט גד גדעון דחה במלואה את תביעתה של חברת "קיר-הד בע"מ", אשר ביקשה להכריז עליה כבעלת הזכויות בעשרות תתי-חלקות במבנה, מעבר לאלו שרכשה במפורש לפני כ-30 שנה.

סיפורו של "פסאז' שביט" ברחוב קק"ל החל בשנות ה-60, אז הוקם כמרכז מסחרי שכלל חנויות, משרדים ואת אולם "קולנוע שביט" המיתולוגי. שרשרת הזכויות הסבוכה החלה עם פירוקה של החברה המקימה, "אירו לירו בע"מ", בשנת 1967. בשנת 1995, רכשה התובעת, קיר-הד בע"מ, את אולם הקולנוע ומספר יחידות נלוות מכונס הנכסים הרשמי ששימש כמפרק.

המפנה חל במאי 2021, כאשר שריפה כבדה פרצה במבנה והובילה להוצאת צו הריסה על ידי עיריית באר שבע. בעקבות האירוע, הגישה קיר-הד תביעה נגד שורה ארוכה של נתבעים – החל מרשות מקרקעי ישראל ועיריית באר שבע ועד לעשרות בעלי חנויות ויורשיהם – בטענה כי היא מחזיקה ב"זכויות שיוריות". לשיטתה, כל חלק במבנה שלא הוכח כי נמכר לצד שלישי באופן פוזיטיבי טרם הפירוק, שייך לה מכוח סעיף "סל" בהסכם הרכישה מ-1995.

השופט גד גדעון ניתח את הסכם המכר משנת 1995 על פי סעיף 25(א) לחוק החוזים והלכת אפרופים, וקבע כי לשון החוזה והנסיבות אינן תומכות בפרשנות המרחיבה של התובעת. "העובדה שהצדדים מצאו לנכון לפרט רשימה ארוכה של תתי-חלקות, מעלה כי תתי החלקות שלא נכללו ברשימה – הוחרגו ממנה", נכתב בפסק הדין.

בית המשפט מתח ביקורת על כך שקיר-הד לא הגישה את נספחי ההסכם או את מסמכי המכרז המקוריים, דבר שנזקף לחובתה. יתרה מכך, השופט ציין כי התובעת רכשה את הנכס במצבו כפי שהוא (As-Is), תוך הצהרה שבדקה את המרשמים וויתרה על טענות אי-התאמה.

אחד הנימוקים המרכזיים לדחיית התביעה היה התנהלותה של קיר-הד לאורך השנים. התברר כי החברה שילמה את מלוא התמורה ושחררה את כספי הפיקדון מהכנ"ר כבר לפני שנים, מיד לאחר שנרשמו על שמה היחידות הספציפיות המופיעות בחוזה. השופט תהה כיצד חברה עסקית משחררת כספי נאמנות המיועדים להבטחת רישום, אם היא באמת מאמינה שחלקים ניכרים מהממכר טרם נרשמו על שמה.

בנוסף, שתיקתה של התובעת במשך כ-27 שנים, שבהן לא דרשה דמי שימוש או פינוי מהמחזיקים בחנויות, יצרה שיהוי כבד ונזק ראייתי לנתבעים, שחלקם נפטרו וחלקם איבדו מסמכים היסטוריים. בית המשפט קבע כי הצורך להסדיר את הזכויות לקראת פיתוח עתידי של הקרקע אינו מכשיר תביעה שהתיישנה או מעניק זכויות שלא נרכשו כדין.

את התובעת, קיר-הד בע"מ, ייצגו עורכי הדין בועז פייל, גיתית רמות אדלר ומוריה פריד. על הגנת הנתבעים הופקדו מספר צוותים משפטיים:

• רשות מקרקעי ישראל ולשכת רישום המקרקעין: יוצגו ע"י עו"ד טובה בוכריס מפרקליטות מחוז דרום (אזרחי).

• עיריית באר שבע: יוצגה ע"י עו"ד חן אביטן.

• קבוצת נתבעים גדולה נוספת: יוצגה ע"י עו"ד יואל נעים.

בסיום פסק הדין, דחה השופט גדעון את התביעה במלואה וחייב את קיר-הד בתשלום הוצאות משפט בסך 45,000 ש"ח לכל נתבע או קבוצת נתבעים המיוצגת בנפרד. בכך הגן בית המשפט על זכויותיהם של המחזיקים ההיסטוריים בנכס ומנע את ניכוס השטחים על ידי התובעת ללא הוכחה קניינית פוזיטיבית.

ת"א 43539-01-22