מדו"ח חניה של 100 שקלים לפיצוי של רבע מיליון: מסע הנקם שהסתיים ב"אסון משפטי"
בית המשפט פסק פיצויים חסרי תקדים נגד תושב שפתח במסע הכפשה אגרסיבי נגד תובעת עירונית רק משום שסירבה לבטל לו דו"ח חניה; השופט יאיר חסדיאל: "סיפור אימה ומסתורין משפטי"
ביום ה-17 במרץ 2026, ניתן בבית משפט השלום בבת ים פסק דין יוצא דופן בחומרתו ובסגנונו הספרותי, המשרטט את קו הגבול הברור שבין ביקורת לגיטימית על עובד ציבור לבין מסע רדיפה אישי וזדוני. כבוד השופט יאיר חסדיאל קיבל את תביעת הדיבה שהגישה עו"ד נופר לייבמן, תובעת עירונית בעיריית רמת השרון, נגד סטאניסלב גולובין, וחייב את האחרון לשלם לה סכום כולל של כ-240,000 ש"ח בגין לשון הרע והטרדה.
הפרשה, שתוארה על ידי השופט כסיפור "דמיוני ופשוט מאין כמוהו", החלה באירוע בנאלי לחלוטין: דו"ח חניה על סך 100 ש"ח שניתן לרכבו של גולובין בגין חניה ללא תשלום ברמת השרון. גולובין טען כי הפעיל את מכשיר ה"איזי פארק", אך בקשתו לביטול הדו"ח נדחתה על ידי עו"ד לייבמן במסגרת תפקידה. במהלך דיון בבית המשפט לעניינים מקומיים, הסבירה התובעת את נוהל עבודת הפקחים – אמירה שהפכה בעיני גולובין ל"שקר" מכוון שנועד להרשיעו.
למרות שבסופו של יום בוטל הדו"ח "מחמת הספק" לאחר שגולובין המציא אישורים מאוחרים, הנתבע לא הסתפק בכך. לדברי השופט חסדיאל, גולובין פעל ברוח דמותו של "מיכאל קולהאס", הרודף אחר צדק מוחלט באופן חסר עכבות, ויצא למסע נקמה אישי נגד עורכת הדין.
גולובין לא בחל בשום אמצעי בניסיונו לפגוע בלייבמן. הוא הגיש נגדה תלונות ללשכת עורכי הדין, לנציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות (נתנ"מ) ואף תבע את העירייה בבית המשפט לתביעות קטנות. כל הערכאות והגופים הללו דחו את טענותיו פעם אחר פעם, תוך שנקבע כי התובעת פעלה בתום לב ובמקצועיות. הנציב, השופט בדימוס מ' פינקלשטיין, אף ציין כי הוא רואה בחומרה את הניסיון להלך אימים על תובעת הממלאת את תפקידה.
אולם, גולובין העלה הילוך:
-
קמפיין ממומן בפייסבוק: הנתבע פתח דף תחת הכותרת "רוע ושקר בשירות הציבורי", שם כינה את לייבמן "מושחתת" ו"שקרנית", ואף שילם עבור קידום הפוסטים כדי שייחשפו לתושבי רמת השרון.
-
הטרדה אישית ומשפחתית: הוא שלח הודעות מאיימות לתיבת הדואר הפרטית והמקצועית של התובעת, פנה לאביה המבוגר בשעות הלילה המאוחרות, והצהיר בפניה שיש לו "תואר אקדמי בפרובוקציה".
-
פנייה להנהלת העירייה: גולובין אסף באופן אקראי כתובות דוא"ל של בכירים בעירייה – מראש העיר ועד למנהלי מחלקות – ושלח להם מכתב הדורש את פיטוריה המיידיים, תוך שהוא מכנה אותה "בושה למדינת ישראל" ו"שפל מוסרי".
בפסק דינו המנומק, שכלל ציטוטים מסיפורי האימה של אדגר אלן פו ומשירתו של נתן אלתרמן, דחה השופט חסדיאל את כל הגנותיו של גולובין. השופט קבע כי טענת הנתבע ל"אמת בפרסום" היא חסרת בסיס, שכן התובעת מעולם לא שיקרה בבית המשפט. "הנתבע חדר לנפש התובעת וקדח בה נקבים נקבים לצורך סיפוקו", כתב השופט בתיאור ציורי של הפגיעה.
בית המשפט הדגיש כי גולובין פעל בזדון מובהק, תוך התעלמות מאזהרות חוזרות ונשנות של גורמים משפטיים. השופט מצא כי הפרסומים הגיעו למעגלים הקרובים ביותר של התובעת, כולל לבעלה בנפרד, ושימשו כ"ראיות" נגדה בהליכי הגירושין שלה, דבר שהעצים את הנזק הנפשי והחברתי שנגרם לה.
במסגרת פסק הדין, חולקו הפיצויים לפי חומרת הפרסומים:
-
100,000 ש"ח בגין הפרסומים הממומנים ברשת החברתית פייסבוק.
-
90,000 ש"ח בגין שליחת דברי הדיבה לבכירי עיריית רמת השרון.
-
10,000 ש"ח בגין הפנייה המטרידה לאביה של התובעת.
בסך הכל, חויב גולובין לשלם פיצוי בסך 200,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ש"ח והחזר הוצאות אגרה. עו"ד טלי בן סימון, שייצגה את התובעת נופר לייבמן, הצליחה להוכיח כי מסעו של הנתבע חרג מכל נורמה חברתית ומשפטית.
השופט חסדיאל סיכם את פסק הדין במילים נוקבות: "התוצאה היא אסון משפטי מוצדק כלפי הנתבע הנושא בגמול מעשיו, והכל בגלל דו"ח חניה קטן". הוא קבע כי הכוח שניתן לכל "אוחז מקלדת" להשמיץ ולפגוע בעובדי ציבור מחייב תגובה שיפוטית קפדנית שתגן על שלטון החוק ועל כבוד האדם.
ת"א 40032-07-24
