המוסך שנשאר בסין: חברת פתרונות חניה תפצה יזמית נדל"ן במאות אלפי שקלים בגין הפרת חוזה

המוסך שנשאר בסין: חברת פתרונות חניה תפצה יזמית נדל"ן במאות אלפי שקלים בגין הפרת חוזה

בית משפט השלום בתל אביב דחה את טענת "כוח עליון" בשל מגפת הקורונה, וקבע כי חברת "ס.פ.י פתרונות חניה" פעלה בחוסר תום לב, גררה רגליים והפרה הסכם לאספקת מתקן חניה אוטומטי בפרויקט תמ"א 38 בנתניה.

בפסק דין נוקב שניתן ביום ה-16 במרץ 2026, הכריע כבוד השופט גד מינא מבית משפט השלום בתל אביב-יפו בתביעה כספית מורכבת שהגישה חברת "שערי גבעתיים בע"מ" נגד חברת "ס.פ.י פתרונות חניה 2014 בע"מ". התביעה, שהחלה בסכום של למעלה מ-2.4 מיליון ש"ח, הסתיימה בקביעה חד-משמעית בדבר הפרה יסודית של הסכם התקשרות, ובחיוב כספי של הנתבעת בסך של כ-455,461 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.

תחילת הפרשה בשנת 2017, כאשר חברת "שערי גבעתיים", יוזמת ומקימת פרויקט חיזוק ובינוי (תמ"א 38/1) ברחוב יהודה הלוי 20 בנתניה, התקשרה עם "ס.פ.י פתרונות חניה". על פי ההסכם, הנתבעת התחייבה לספק ולהתקין בפרויקט מערכת חניה אוטומטית הכוללת 13 מקומות חניה, בתמורה לסכום של כמיליון ש"ח. המערכת הייתה אמורה להיות מיובאת מספק בסין, כאשר לוחות הזמנים קבעו כי בתוך פחות משנה ממועד אישור התוכניות, המתקן אמור להיות פעיל ומאושר.

אלא שהמציאות בשטח הייתה רחוקה מההבטחות בחוזה. על אף שהתובעת שילמה לנתבעת סכומים מצטברים של כ-700,000 ש"ח בתוספת מע"מ, מתקן החניה מעולם לא סופק, ומבדיקת בית המשפט עלה כי ספק אם בכלל יוצר אי פעם בסין.

במרכז הגנתה, ניסתה חברת ס.פ.י להיתלות במגפת הקורונה כעילה ל"כוח עליון" שסיכל את ההסכם. לטענתה, המגפה שיתקה את הספק הסיני ומנעה את הגעת צוותי ההתקנה לישראל. אולם, השופט גד מינא לא קיבל את הטיעון. בפסק הדין נקבע כי על פי לוחות הזמנים המקוריים, הייצור היה אמור להסתיים עוד בטרם פרצה המגפה לחיינו.

השופט מתח ביקורת חריפה על כך שהנתבעת נמנעה מחשיפת התכתובות המלאות שלה מול הספק בסין, וקבע כי הימנעות זו פועלת לחובתה ומחייבת את דחיית טענת הסיכול. "לא מתקיימים, אף לא קרוב לכך, נסיבות של כוח עליון", נכתב בפסק הדין.

מעבר לעיכובים בייצור, בית המשפט מצא כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב משמעותי. כאשר התברר כי הספק הסיני אינו עומד בציפיות, הוצג מצג שווא לתובעת כאילו המתקן יוצר אך ישנה בעיה עם המתקינים. בהמשך, הנתבעת הובילה את התובעת להאמין שהיא תספק מתקן חלופי באמצעות חברת "שקמה ידע וטכנולוגיות בע"מ", אך בפועל גררה רגליים ולא שילמה לחברה החלופית, מה שאילץ את התובעת להתקשר ישירות עם חברת שקמה כדי להציל את הפרויקט.

התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד אהרון טטרו, טענה כי ההפרה גרמה לעיכוב של 13 חודשים במסירת הפרויקט וקבלת טופס 4. מנגד, הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד אריאל פריש, הכחישה את הנזקים וניסתה להטיל את האחריות על התובעת ועל "בור החניה" שלא היה מוכן כביכול.

למרות הקביעה כי הנתבעת הפרה את החוזה באופן יסודי, בית המשפט לא קיבל את מלוא סכום התביעה. השופט מינא אישר פיצוי בגין מספר ראשי נזק מרכזיים:

1. הפרש מחיר: 130,000 ש"ח בגין העלות העודפת של המתקן החלופי.

2. השבת כספים: 112,000 ש"ח שנותרו בידי הנתבעת מעבר לערבות שחולטה.

3. אובדן מקום חניה: כ-78,461 ש"ח בגין העובדה שבסופו של דבר הותקנו 12 חניות במקום 13.

4. פיצויים לדיירים: כ-135,000 ש"ח בגין פיצויים ששילמה היזמית לדיירים שדירותיהם נמסרו באיחור.

עם זאת, רכיבי נזק רבים שדרשה התובעת – כגון תשלומים למנהלי פרויקט, עלויות ביטוח, חשמל ומימון בנקאי – נדחו מחמת היעדר אסמכתאות מספקות. השופט ציין כי לא ניתן להסתפק בטענות כלליות או במכתבי מפקח ללא הצגת חשבוניות וקבלות בפועל.

בסיכומו של עניין, השופט מינא הדגיש את החומרה שבהתנהלות הנתבעת, שחלק מכספי המקדמה של התובעת נותרו בכיסה עד היום ללא הצדקה. "קשה להשתחרר מהרושם שהנתבעת החליטה להפר את ההסכם מתוך מחשבה שיהיה יעיל יותר עבורה לשלם נזקים בעוד כמה שנים", ציין השופט.

לאור התנהלות זו, חויבה "ס.פ.י פתרונות חניה" לשלם לתובעת סך של 455,461 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט בסך 13,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 55,000 ש"ח.

המסר המרכזי העולה מפסק הדין הוא כי "מגפת הקורונה" אינה מהווה "כרטיס חופשי" להפרת חוזים, וכי חובת תום הלב במשא ומתן ובקיום חוזה עומדת מעל לכל קושי לוגיסטי או עסקי מול ספקים מעבר לים.

ת"א 64259-02-24