סוף פסוק לשאיפות התיקון: ועדת הערר דחתה את בקשת חברת "שתית" להחזר מס רכישה במיליונים

סוף פסוק לשאיפות התיקון: ועדת הערר דחתה את בקשת חברת "שתית" להחזר מס רכישה במיליונים

בפסק דין נוקב, קבעה השופטת אורית וינשטיין כי טעות משפטית או "גילוי מקרי" על ידי סמנכ"לית כספים חדשה אינם מהווים עילה להארכת מועד התיישנות; חובת ההגינות של המדינה אינה מחייבת פתיחת שומות לנצח.

ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין שליד בית המשפט המחוזי בחיפה פרסמה ביום 16 במרץ 2026 פסק דין עקרוני המשרטט גבולות ברורים לסמכות רשות המסים להאריך מועדים לתיקון שומות. במוקד ההליך עמדה חברת הנדל"ן שתית בע"מ, אשר ביקשה לתקן שומות מס רכישה ששולמו על ידה בשנת 2016 בגין זכייה במכרזי "מחיר למשתכן" בעתלית, בטענה כי שילמה את המס בטעות.

יו"ר הוועדה, כבוד השופטת אורית וינשטיין, יחד עם חברי הוועדה עו"ד רפאל מרסיאנו ועו"ד אילן תמאם, דחו את הערר פה אחד וקבעו כי אינטרס סופיות השומה גובר על הניסיון לתקן "טעות משפטית" בחלוף למעלה משש שנים.

בשנת 2016 זכתה חברת שתית במכרז "מחיר למשתכן" והגישה שומות עצמיות במסגרתן שילמה מס רכישה בסך כולל של כ-263,000 ש"ח. השומות אושרו סופית במאי 2016, מה שהציב את המועד האחרון לתיקון השומה (ארבע שנים לפי סעיף 85 לחוק) על ה-30 באפריל 2020.

אלא שהבקשה להארכת מועד הוגשה רק בספטמבר 2022 – איחור של כשנתיים וארבעה חודשים מעבר לתקופת ההתיישנות. הנימוק של החברה היה יצירתי: סמנכ"לית הכספים החדשה של החברה, גב' נעמה מלכה, שנכנסה לתפקידה ביולי 2022, נחשפה לסוגיה במקום עבודתה הקודם והבינה כי שתית "טעתה" כשדיווחה על רכישת זכות במקרקעין, בעוד שלפי פסיקה מאוחרת (עניין "אשדר") מדובר בכלל במתן שירותי בנייה למדינה.

את העוררת ייצגו סוללת עורכי דין: עוה"ד ליאור נוימן, גיא ורטהיים וטל שבו ממשרד ש. הורוביץ ושות', יחד עם עוה"ד טל פלמבאום וצבי חמיש. מנגד, מנהל מיסוי מקרקעין חדרה יוצג על ידי עו"ד אופיר סורולוביץ מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי).

שתית טענה כי המדינה, כמי שניסחה את מכרזי "מחיר למשתכן" באופן מטעה שנחזה כרכישת קרקע, אחראית לטעות ומוחייבת מכוח חובת ההגינות לאפשר את תיקון השומה כדי לגבות "מס אמת". מנגד, המשיב טען כי מדובר בהזנחה וכי הציפייה לקבל ארכה "לנצח" בשל גילוי מקרי של יועץ חיצוני חותרת תחת יציבות המשק.

השופטת וינשטיין הבהירה בפסק הדין כי סעיף 107 לחוק אכן מעניק למנהל סמכות להאריך מועדים, אך יש להשתמש בה במשורה ובמקרים חריגים בלבד. היא הדגישה מספר נקודות מפתח:

• הבחנה בין סיבת התיקון לסיבת האיחור: המבקש ארכה צריך להסביר למה הוא איחר, ולא רק למה השומה המקורית שגויה.

• דחיית ה"גילוי המקרי": העובדה שסמנכ"לית חדשה גילתה את הטעות אינה מהווה "סיבה מספקת". הוועדה תהתה כיצד למעלה מ-150 חברות קבלניות אחרות ידעו להגיש בקשות בזמן, בעוד ששתית "שקטה על שמריה".

• היעדר "דבר מה נוסף": בהתבסס על "הלכת חוגי" של בית המשפט העליון, נקבע כי טעות בתום לב או אי-ידיעה סובייקטיבית אינן מספיקות לפריצת גבולות ההתיישנות ללא גורם אובייקטיבי חיצוני המצדיק זאת.

השופטת מתחה ביקורת על הטיעון של שתית לפיו הגילוי תלוי ב"אקראיות" של פניית יועצי מס, וקבעה כי גישה זו תוביל לשרירותיות מוחלטת בתוצאות המס. בסופו של יום, הוועדה פסקה כי אינטרס ההסתמכות של המדינה על תקציבה גובר במקרה זה, וחייבה את חברת שתית בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ש"ח.

ו"ע 50201-01-23