"שיהוי של ממש": נדחתה בקשת יזמים ומוסדות חסידות להצטרף להליך הקפאת תכנית "המשולש" בבני ברק
השופטת תמר אברהמי מבית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את בקשותיהן של חברת "סן רייז" ומוסדות ויז'ניץ לבטל את הסעד הזמני המעכב את תכנית האיחוד והחלוקה במתחם השנוי במחלוקת; בית המשפט קבע כי טענות הנזק לא בוססו כראוי ומתח ביקורת על המועד המאוחר של הגשת הבקשות: "די בשיהוי כדי להוביל לדחייתן".
בהחלטה שניתנה ביום 17 במרץ 2026, דחתה השופטת תמר אברהמי מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו שתי בקשות להצטרפות להליך סעד זמני בתיק שעניינו מחלוקת קניינית רחבת היקף במתחם "המשולש" בבני ברק. המבקשות – קבוצת "סן רייז" (הכוללת את סן רייז מניבים ויוזמה בע"מ, בניין שלמה המלך ייזום והשקעות בע"מ וישיבת ארחות תורה) וקבוצת "ויז'ניץ" (הכוללת את מרכז חסידי ויז'ניץ ואפיקי אבות בע"מ) – ביקשו להצטרף להליך במטרה לבטל סעד זמני המקפיא את קידומה של תכנית איחוד וחלוקה במקום.
שורשי ההליך המרכזי נעוצים בתביעה שהגישו חברות מלון אורכידאה בע"מ ונכסים אמגט בע"מ, המיוצגות על ידי עו"ד פלג אלימלך (ממשרד בלטר, גוט, אלוני ושות'). התובעות מחזיקות מזה עשרות שנים בחלקות 397, 400 ו-407 בגוש 6190 בבני ברק, על בסיס הסכמי חכירה מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
לטענתן, הבעלות בחלקות נרשמה בשגגה על שם עיריית בני ברק במקום על שם רמ"י, והעירייה מסרבת לתקן זאת. רמ"י עצמה, המיוצגת על ידי עו"ד מיטל בסלי-דובדבני (פרקליטות מחוז ת"א אזרחי), אישרה כי הרישום אכן שגוי. מנגד, עיריית בני ברק והוועדה המקומית לתכנון ובנייה, המיוצגות על ידי עו"ד לידור שלוש (ממשרד פירון ושות'), עומדות על כך שהרישום תקין וכי מדובר בבעלות לגיטימית.
במרכז העימות עומדת תכנית האיחוד והחלוקה (501-1477272), שקידמה העירייה. התובעות טענו כי התכנית נועדה "לנשל" אותן מזכויותיהן ולכפות עליהן שותפות ("מושע") עם גורמים אחרים. באוגוסט 2025 ניתן סעד זמני האוסר על קידום התכנית עד להכרעה בתביעה, החלטה שקיבלה גיבוי גם מבית המשפט העליון.
המבקשות, הטוענות לזכויות בחלקות אחרות הכלולות בתכנית, הגישו את בקשותיהן בדצמבר 2025 ובינואר 2026. הן טענו כי התובעות היו חייבות לצרף אותן להליך מלכתחילה, שכן הקפאת התכנית גורמת להן נזקים אדירים המאפילים על נזקי התובעות.
קבוצת סן רייז יוצגה על ידי עו"ד ישראל שוב, וקבוצת ויז'ניץ יוצגה על ידי עורכי הדין משה רז-כהן ועמית בורמן. המבקשות ביקשו לבטל את הצו או לפחות לחייב את התובעות בהפקדת ערבויות משמעותיות להבטחת נזקיהן.
השופטת אברהמי דחתה את הבקשות תוך שימת דגש על נושא השיהוי. היא ציינה כי בעוד שהסעד הזמני ניתן באוגוסט 2025, הבקשות הוגשו רק חודשים ארוכים לאחר מכן, בעיצומו של שלב ההוכחות בתיק העיקרי.
בנוגע לקבוצת סן רייז, קבעה השופטת כי למרות שנודע להם על הצו באוקטובר 2025, הם המתינו למעלה מחודשיים עד שפנו לבית המשפט. לגבי קבוצת ויז'ניץ, המצב היה חמור אף יותר: "אין אלא לומר כי הדברים היו ידועים למבקשות בזמן אמת", כתבה השופטת, תוך שהיא מציינת כי המבקשות עצמן הודו שההחלטה "עוררה הדים רבים".
מעבר לשיהוי, השופטת אברהמי הטילה ספק רב בביסוס הנזקים הנטענים. בבדיקת ההסכמים של קבוצת סן רייז נמצא כי בניגוד לטענתם, התשלום האחרון בעסקת המקרקעין שלהם כלל לא היה מותנה באישורה של תכנית האיחוד והחלוקה. "הסכם המכר שצורף לבקשה אינו תומך בטענה כפי שהועלתה", קבעה השופטת.
בית המשפט הבהיר כי תקנות סדר הדין האזרחי אינן מטילות חובה גורפת לצרף כל צד שלישי שעלול להיפגע מסעד זמני, וכי הנזקים לאדם אחר הם רק שיקול אחד מתוך מכלול שלם. השופטת רמזה כי הבקשות נראות כ"מקצה שיפורים" לטענות שכבר הועלו על ידי העירייה ונדחו.
בסיום החלטתה, דחתה השופטת את הבקשות וחייבה כל אחת מקבוצות המבקשות בהוצאות משפט: 5,500 ש"ח לתובעות ו-1,500 ש"ח לרמ"י (סה"כ 14,000 ש"ח הוצאות לשתי הקבוצות יחד).
ת"א 49040-12-23
