מהפכה בחוזים הבנקאיים: ביהמ"ש העליון הורה לבנק לאומי לשנות עשרות סעיפים בחוזי ניהול החשבון
בפסק דין תקדימי ורחב יריעה, הכריע בית המשפט העליון בערעורים הדדיים של בנק לאומי והיועץ המשפטי לממשלה בנוגע לקיפוח לקוחות בחוזים אחידים. השופטים קבעו כי שורת תנאים המעניקים לבנק שיקול דעת מוחלט או פוטרים אותו מאחריות בגין רשלנות וזיופים – דינם להתבטל או להשתנות.
ביום ד' באדר התש"ע (18.2.2010), ניתן בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים פסק דין דרמטי המעצב מחדש את מערכת היחסים החוזית שבין המערכת הבנקאית לבין לקוחותיה. פסק הדין ניתן על ידי הרכב השופטים א' גרוניס, א' חיות ו-י' אלון, כאשר השופט יצחק אלון כתב את פסק הדין העיקרי. הדיון נסוב סביב חוזה ה"תנאים הכלליים לניהול חשבונות/פקדונות" של בנק לאומי לישראל בע"מ, המהווה את החוזה האחיד עליו חותמים מאות אלפי לקוחות עם פתיחת חשבון עו"ש.
במרכז ההליך עמדה בקשת היועץ המשפטי לממשלה לבטל עשרות סעיפים בחוזה הבנקאי בטענה שהם מהווים "תנאים מקפחים" לפי חוק החוזים האחידים. לאחר שבית הדין לחוזים אחידים מצא כי 28 סעיפים אכן מקפחים, הגישו שני הצדדים ערעור לבית המשפט העליון. את בנק לאומי ייצגו בערעור עורכות הדין ליאת עיני-נצר וברוריה שריר הראל, בעוד שאת היועץ המשפטי לממשלה ייצגו עורכי הדין י' בלום, רוני נויבואר ואמיר בכר.
בית המשפט פתח את פסיקתו בהדגשת פערי הכוחות המובנים שבין הבנק ללקוח. השופט אלון ציין כי הבנק נהנה מעדיפות ברורה ביכולתו להכתיב תנאים ובנגישותו למידע, ולכן חלות עליו חובות אמון וזהירות מוגברות כלפי לקוחותיו. מנגד, הכיר בית המשפט בצורך לשמור על יציבותו הכלכלית של הבנק ועל יכולתו לגבות חובות לטובת כלל הציבור.
אחד הנושאים הראשונים שנדונו היה "הפיסקה האחרונה" בחוזה, בה הלקוח מאשר בחתימתו כי "קרא את התנאים והסכים להם". בית המשפט קיבל את הטענה כי מדובר במקרים רבים בפיקציה, שכן לקוחות אינם קוראים מאות סעיפים טכניים במעמד פתיחת החשבון. השופטים קבעו כי על הבנק למחוק את המילים "קראנו את התנאים" ולהסתפק בהצהרה כי ללקוח ניתנה הזדמנות לעיין בהם וכי חתימתו מהווה הסכמה.
סוגיה קריטית נוספת נגעה לזכות הבנק להפחית או לבטל מסגרת אשראי באופן מיידי. בנוסח המקורי נקבע כי הבנק רשאי לעשות זאת "לפי שיקול דעתו". בית המשפט פסק כי מילים אלו מהוות קיפול לקוחות ברור והורה על מחיקתן. נקבע כי הבנק יוכל לבטל מסגרת אשראי רק כאשר קם חשש סביר ליכולת הגבייה עקב שינוי לרעה במצב הלקוח או בשל קשיי נזילות של הבנק עצמו, אך נטל ההוכחה לכך יהיה על הבנק.
בית המשפט החמיר עם הבנק בכל הנוגע להוראות המועברות באמצעות פקסימיליה או טלפון. הבנק ביקש לפטור עצמו מאחריות גם אם חתימת הלקוח על הוראת פקס זויפה. השופטים דחו זאת בתוקף, בקובעם כי זיוף אינו מהווה ביטוי לרצונו של הלקוח. נקבע כי השירותים הטכנולוגיים הללו משרתים גם את האינטרס של הבנק להתייעלות, ולכן עליו לשאת בסיכונים הנובעים מזיוף, אלא אם הלקוח התרשל באופן אישי.
בנוגע לרישומי הבנק, נדחתה דרישת הבנק כי רישומיו יהוו "הוכחה מכרעת" או "ראיה לכאורה" לנכונותם. בית המשפט קבע כי ספרי הבנק הם "רשומה מוסדית" ומהווים ראיה קבילה בלבד, וניסיון הבנק לשדרג את מעמדם הראייתי בחוזה אחיד הוא תנאי מקפח המגביל את זכות הלקוח להשמיע טענות בערכאות.
הבנק ניסה להרחיב את הפטור שלו מאחריות במקרי שביתות, עיצומים או נסיבות שאינן בשליטתו. בית המשפט הבהיר כי בחוזה אחיד, הבנק אינו יכול להסתפק רק בכך שהנסיבות אינן בשליטתו. כדי ליהנות מפטור, עליו להוכיח כי "נקט בכל מאמץ סביר על מנת לעמוד בהתחייבויותיו". בנושא השביתות, נקבע כי ההסדר הקיים בפקודת הבנקאות הוא המאזן הראוי, והתנייה עליו בחוזה מקפחת את הלקוחות.
בית המשפט בחן גם את זכויות הבנק "לתפוס" כספי לקוחות. נקבע כי הבנק רשאי להפעיל זכות עיכבון או קיזוז על חובות שטרם הגיע מועד פירעונם רק אם קם חשש סביר להפרת התחייבויות מצד הלקוח. יתרה מכך, אם הבנק מבצע קיזוז מוקדם (למשל מפיקדון שטרם נפרע) וגורם בכך נזק ללקוח (כמו אובדן ריבית), עליו לשפות את הלקוח על נזק זה.
לסיכום, בית המשפט העליון הורה לבנק לאומי לתקן תוך 60 ימים את נוסח חוזה התנאים הכלליים בהתאם לקביעות המפורטות בפסק הדין. נקבע כי פסק הדין יחול בתחולה אקטיבית – כלומר, הוא מחייב גם לגבי חוזים שנכרתו לפני מועד נתינתו, כל עוד לא הוכנס לשימוש נוסח החוזה החדש. החלטה זו מבטיחה כי ההגנות הצרכניות שנפסקו לא יהיו רק נחלתם של לקוחות חדשים, אלא ישפרו את מצבם של מיליוני בעלי חשבונות קיימים.
ע"א 6916/04; ע"א 7680/04
