מנהלת בית ספר תפצה מורה בעשרות אלפי שקלים לאחר שהוציאה את דיבתה בפני הגרוש שלה
בית הדין לעבודה מתח ביקורת חריפה על המנהלת ששלחה מייל המאשים את המורה בזיוף וגניבה במהלך הליך גירושין; השופט תומר סילורה קבע: "מדובר בהתערבות גסה בהליך פרטי, הפרסום בוצע בזדון"
בפסק דין נוקב שניתן ביום ה-19 במרץ 2026 קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את תביעתה של המורה אורלי אמיתי כנגד מנהלת בית הספר לשעבר, עליזה בטש, בגין הוצאת לשון הרע. השופט תומר סילורה, לצד נציגי הציבור מר אהרן קונפורטי וגב' דליה קוטאי, פסק כי על המנהלת לפצות את המורה בסכום של 40,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך 15,000 ש"ח, לאחר שמצא כי המנהלת הפיצה האשמות שווא חמורות במטרה לפגוע במורה במהלך מאבק גירושין.
תחילתה של הפרשה בשנת 2021, אז שלחה הנתבעת, עליזה בטש, הודעת דואר אלקטרוני מתיבת המייל של בית הספר "מורשה" בפרדס חנה-כרכור אל בעלה לשעבר של התובעת, אברהם סולטן. במייל זה, שנשלח כעשר שנים לאחר שאמיתי סיימה את עבודתה בבית הספר, טענה בטש כי המורה "חרגה מסמכותה ונתפסה בזיוף חתימתי ולקחה שעות של רכזת אחרת לכיסה". עוד נטען במייל כי בעקבות "מעלליה" הועברה המורה לבית ספר אחר וכי המפקחים במשרד החינוך מודעים למעשיה.
התובעת, שיוצגה על ידי עו"ד אביתר כהן, טענה כי מדובר בפרסום שקרי ומכפיש שנועד לשמש את הגרוש שלה ככלי נשק נגדה בהליכי הגירושין. ואכן, המידע הועבר על ידי הגרוש למנהלת חטיבת הביניים שבה עבדה אמיתי באותה עת, דבר שהוביל לשיחת בירור ולעיכוב בקידומה המקצועי.
הנתבעת, שיוצגה על ידי עו"ד יואב סתיו, טענה להגנתה כי תוכן הפרסום הוא אמת וכי עומדת לה הגנת תום הלב. על פי גרסתה, בשנת 2011 התגלה כי אמיתי זייפה את חתימתה על דוחות שעות ומשכה לעצמה כספים במרמה מחברת "מרמנת", המפעילה פרויקטים פדגוגיים.
אולם, חקירת העדים בבית הדין חשפה תמונה שונה לחלוטין. העדה המרכזית, גב' נעימה בוטבול, שעל פי טענת המנהלת שעותיה "נגנבו" על ידי אמיתי, העידה בבית הדין כי קיבלה את מלוא שכרה וכי אמיתי מעולם לא גזלה ממנה דבר. יתרה מכך, המזכירה בבית הספר בתקופה הרלוונטית, גב' נורית צדוק, העידה כי לא ראתה את אמיתי מזייפת חתימות וכי המורים השתמשו בפקס ובחותמת בית הספר באופן חופשי לצרכיהם.
השופט סילורה ציין בפסק הדין כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח את טענת הזיוף או הגניבה. הוא הדגיש כי במכתבים ששלחה המנהלת בזמן אמת, בשנת 2011, היא כלל לא השתמשה במילים "מרמה", "זיוף" או "גניבה", אלא התייחסה לנושא כאל "תיקון טעות" בדיווח. בית הדין קבע כי המנהלת "שמרה" את הביטויים החריפים ל"ימים גשומים" כדי לסייע לגרוש במלחמתו בתובעת.
פסק הדין כולל ביקורת נוקבת על התנהלותה של בטש. השופט קבע כי המנהלת פעלה באדישות מוחלטת לשאלה מה ייעשה במידע והעניקה לגרוש "תחמושת בלתי מוגבלת". בית הדין דחה את טענת המנהלת לפיה המייל היה מיועד לבית הדין הרבני בלבד, וציין כי אם חפצה בכך, הייתה יכולה להמציא את המידע ישירות לערכאה המשפטית ולא לידי הבעל לשעבר.
עוד נמתחה ביקורת על חוסר החרטה של המנהלת. במהלך חקירתה, כשנשאלה אם היא מתחרטת על משלוח המייל, השיבה בטש שוב ושוב כי אינה מתחרטת והייתה פועלת באותה דרך פעם נוספת. בית הדין מצא כי המנהלת שיתפה פעולה עם הגרוש "בשמחה" ומתוך ידיעה שהדברים שכתבה אינם מדויקים, ולמצער לא נבדקו.
בסיכומו של דבר, קבע בית הדין כי התקיים יסוד הפרסום וכי מדובר בלשון הרע מהסוג החמור ביותר, שכן יוחסו למחנכת עבירות פליליות של זיוף וגניבה. "הנתבעת ביקשה לפגוע במשרתה של התובעת ובמקצועיותה ולגרום לפיטוריה, בהטילה רפש והוצאת דיבה ביושרתה", נכתב בפסק הדין.
לאור העובדה שהפרסום נעשה "בזדון" ובכוונה לפגוע, אך בהתחשב בכך שחלק מהנזק נגרם עקב הפצתו העצמאית של הגרוש (שתביעה נגדו מתנהלת בנפרד בבית המשפט לענייני משפחה), פסק בית הדין פיצוי ללא הוכחת נזק בסך 40,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה בסוף 2022. בנוסף נקבע כי הנתבעת תישא בשכר טרחת בא כוחה של התובעת בשיעור של 15,000 ש"ח.
סע"ש 61075-12-22
