בוטל עיקול הענק על מיליוני שקלים בפרשת משפחת חבס
בית המשפט המחוזי מתח ביקורת חריפה על התנהלות התובעים: טענות על הברחת נכסים בלונדון התבררו כחסרות בסיס, נתבע שהוצג כיורש התברר כמי שאינו מופיע בצוואה, ואירועים מלפני עשור הוצגו כ"דחופים". השופטת הדסה אסיף: "חלק הארי של הטענות שעל בסיסן ניתן העיקול – קרסו".
בדרמה משפטית רבת שנים שקיבלה תפנית משמעותית, הורה ביום 19 במרץ 2026 בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ביטולו המלא של עיקול זמני שהוטל על נכסיהם של דיצה והרצל חבס. החלטתה של כב' השופטת הדסה אסיף חושפת מסכת של טענות עובדתיות רעועות, שיהוי ניכר וחוסר תום לב דיוני מצד מנהלי עיזבון המנוחה עדינה מור.
שורשי הסכסוך נעוצים במאבק משפטי בין האחים המנוחים, עדינה מור וברוך חבס. בשנת 2021 ניתן פסק דין לטובתה של עדינה המחייב את ברוך בתשלום של כ-7.9 מיליון ש"ח. מאז הלכו שני האחים לעולמם, והחוב, שתפח בתיק ההוצאה לפועל ליותר מ-13.5 מיליון ש"ח, הפך למוקד המאבק בין מנהלי עיזבונה של עדינה לבין אלמנתו של ברוך, דיצה, ובנו הרצל.
בתביעה שהגישו מנהלי העיזבון, באמצעות עורכי הדין שטח ולביא , נטען כי דיצה והרצל חבים בחובו של המנוח מכוח היותם יורשיו. לטענתם, השניים פעלו להעלמת נכסי העיזבון וחילקו אותו בטרם נפרע החוב. על בסיס טענות אלו, וביניהן טענה "בהולה" להברחת דירה בלונדון, הוטל בתחילה עיקול זמני על סך 3.4 מיליון ש"ח – יתרת חלקה של דיצה ממכירת דירה משותפת במגדלי YOO.
אלא שלאחר שנחקרו המצהירים והוצגו הראיות מטעם הנתבעים, המיוצגים על ידי עורכי הדין טסלר, טורנהיים ובן עזרא, התמונה השתנתה לחלוטין. השופטת אסיף קבעה כי סיכויי התביעה "התערערו במידה ניכרת" לאחר שהתברר כי טענות הליבה של התובעים פשוט אינן נכונות.
ראשית, התברר כי בניגוד לנטען בתביעה, הבן הרצל חבס כלל אינו יורש של ברוך על פי צוואתו. "כאשר התברר שהרצל אינו יורש, ברור שהדבר מערער במידה ניכרת את סיכוייה של התביעה נגדו", ציינה השופטת בהחלטתה.
שנית, הטענה המרכזית בדבר הברחת נכסים באמצעות מכירת דירה בלונדון התבררה כחסרת שחר. בעוד שמנהלת העיזבון, עו"ד חן שטח, טענה כי הדירה נמכרה לצד שלישי, הנתבעים הציגו נסח רישום עדכני המוכיח כי הדירה עדיין רשומה על שמה של דיצה חבס. "אם הדירה לא נמכרה, אין ראיה להברחת נכסים", קבע בית המשפט.
בית המשפט לא חסך ביקורת גם על הניסיון ליצור מצג של דחיפות. התובעים טענו כי הנתבעת הפסיקה "באופן מפתיע" לשלם דמי משכנתא, אלא שבדיון התברר כי הדירה המדוברת הייתה נטולת משכנתא וכי האירועים המדוברים התרחשו בכלל בשנת 2014. השופטת הגדירה את הצגת הדברים ככזו ש"לא הייתה מדויקת, בלשון המעטה".
מעבר לכשלים העובדתיים, השופטת העלתה ספק כבד באשר לסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי לדון בתיק. מאחר שמדובר בבני משפחה ועילת התביעה נשענת על חוק הירושה, נראה כי הסמכות הייחודית נתונה לבית המשפט לענייני משפחה.
בהחלטה המהווה תזכורת לחשיבות הניקיון הדיוני, הדגישה השופטת אסיף כי מבקש סעד במעמד צד אחד מחויב לחשוף בפני בית המשפט את מלוא היריעה, כולל עובדות שאינן נוחות לו. "הסתרת נתונים אלה, היא לבדה עילה לביטולו של העיקול", קבעה.
בית המשפט סיכם כי אילו היו מוצגים הנתונים לאשורם מלכתחילה – העובדה שהרצל אינו יורש, שהדירה בלונדון לא נמכרה וכי אין כל דחיפות בטענות המשכנתא – העיקול לא היה מוטל מלכתחילה.
סוף דבר, העיקול בוטל והתובעים חויבו בהוצאות הנתבעים בסך 7,500 ש"ח. החלטה זו מסמנת נסיגה משמעותית בניסיונות העיזבון לגבות את החוב מנכסיהם האישיים של בני משפחת חבס בערכאה זו.
ת"א 87388-12-25
