"הזיות" במסדרונות העירייה: ביהמ"ש העליון נגד הדיקטטורה של האלגוריתם
בפסק דין תקדימי ונוקב, מתח בית המשפט העליון ביקורת חריפה על עיריית רמת גן שהסתמכה על "הזיות" של בינה מלאכותית כדי לדחות בקשת אב להסעות עבור בנו בחינוך המיוחד. השופטים קבעו: "העת לנקוט בסבלנות כלפי כתבי בי-דין שגויים – חלפה עברה".
ביום 22.3.2026, ניתן בבית המשפט העליון פסק דין שמנסה להציב תמרור עצור בוהק מול שימוש רשלני וחסר בקרה בבינה מלאכותית (AI) על ידי רשויות שלטוניות. פסק הדין עשוי להפוך לאבן פינה בכל הנוגע למפגש שבין המנהל הציבורי לבין עולם האלגוריתמים.
תחילתו של הסיפור בנבו בן כהן, תלמיד בחינוך המיוחד שהוריו חיים בנפרד ומקיימים אחריות הורית משותפת. כאשר אביו עבר דירה, הוא ביקש מעיריית רמת גן לאשר לבנו הסעות מביתו למוסד הלימודי. העירייה סירבה, תוך שהיא מסתמכת על נימוקים משפטיים כבדי משקל לכאורה.
במכתב הדחייה נשלפו "ציטוטים" מתוך חוזר מנכ"ל משרד החינוך והפניות ל"פסיקה עדכנית". אלא שכאן העלילה מסתבכת: בבדיקה שערך עורך דינו של האב, עו"ד אלון סוקניק, התברר כי "חוזר המנכ"ל" שעליו התבססה העירייה פשוט אינו קיים. גם פסקי הדין שצוטטו בהרחבה התבררו כפרי דמיונה הקודח של מערכת בינה מלאכותית – "הזיות" טכנולוגיות שהפכו למציאות מנהלית שגויה.
המשנה לנשיא, כבוד השופט נעם סולברג, שאליו הצטרפו כבוד השופט עופר גרוסקופף וכבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ, לא חסך במילים קשות. הוא תיאר כיצד לא רק בהחלטה המנהלית הראשונית, אלא גם בכתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון, המשיכה העירייה להגיש מסמכים רצופים באסמכתאות שגויות ומומצאות.
"הפניות לפסקי דין שאינם קיימים; אזכורים נעדרי התאמה פנימית; וציטוטים שלא היו ולא נבראו, מלמדים בסבירות גבוהה שנעשה שימוש בבינה מלאכותית ללא בקרה", כתב סולברג. הוא הדגיש כי החומרה אינה בעצם השימוש בטכנולוגיה, אלא בוויתור של הרשות על שיקול דעת אנושי. לדידו, מדובר בהטעיה חמורה של בית המשפט ובשימוש לרעה בהליכי משפט.
אחד החלקים המרתקים בפסק הדין נוגע לניתוח פערי הכוחות. סולברג הסביר כי כאשר עו"ד משתמש ב-AI בבית המשפט, יש שופט ועו"ד מהצד השני שיכולים לעלות על הטעות. אבל מה קורה כשהאזרח הקטן עומד מול הרשות?
"כשהאזרח מקבל החלטה הנראית לכאורה מנומקת ומבוססת… במרבית המקרים אין ביכולתו לגלות בכוחות עצמו כי אותם נימוקים אינם אלא פרי דמיונה של מערכת בינה מלאכותית", נכתב. בית המשפט קבע כי שימוש בלתי מבוקר ב-AI מול אזרח הוא בעל "דרגה יתרה ומיוחדת של חומרה", שכן הוא מפר את חובת ההנמקה של הרשות ואף לוקה בשרירות.
השופטת כנפי-שטייניץ הוסיפה נדבך משמעותי לדיון המנהלי. היא ציינה כי העברת ההכרעה לכלי בינה מלאכותית עלולה להיחשב כ"התפרקות פסולה מסמכות". לפי גישתה, על הרשות לדרוש "מעורבות משמעותית" מצד גורמים אנושיים – מודל המכונה בספרות "Human-in-the-Loop" (האדם בלולאה).
השופטת הזהירה כי אין להסתפק בפיקוח פורמלי בלבד, שכן בני אדם נוטים לסבול מ"הטיית אוטומציה" – נטייה לסמוך על המכונה באופן עיוור. היא קראה לרשויות המדינה לעצב כללים "עקב בצד אגודל" ולהבטיח שכל שימוש ב-AI ילווה בהבנה עמוקה של מגבלות המערכת.
במהלך הדיון, ניסתה העירייה לטעון כי הטעויות נבעו מ"הסתייעות במתמחים". בית המשפט דחה זאת מכל וכל: "הניסיון להטיל את האחריות לטעויות על גורמים אחרים – בין אם הם מתמחים ובין אם הן מערכות טכנולוגיות – הוא ניסיון נואל. עורך הדין אחראי באופן אישי לאיכות התוצר היוצא תחת ידו".
למרות שהסכסוך המקורי על ההסעות נפתר בהסכמה (לפנים משורת הדין), בית המשפט העליון החליט לקבל את הערעור בנושא ההוצאות. הוא הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי העירייה תשלם למערער הוצאות בסך 30,000 ש"ח.
פסק הדין אמנם מכיר בתועלות שבטכנולוגיה, אך מבהיר לרשויות הציבוריות: ה-AI יכול לעזור לכם לכתוב, אבל האחריות על האמת וההגינות נשארת, ותישאר תמיד, על כתפי האדם.
עע"מ 63194-08-25
