המחוזי הורה ליזמית להשיב מאות אלפי שקלים שנגבו כ"ריבית פיגורים" למרות כתבי ויתור
בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל בחלקו את ערעורן של שתי אחיות שרכשו דירות בירושלים; השופטים קבעו כי אין הצדקה לגביית ריבית פיגורים מהרגע שהבניין קיבל טופס 4 ועד למסירה בפועל, תוך שהם מבטלים את החלטת הערכאה הקודמת ומותחים ביקורת על ה"הפרדה המלאכותית" שיצרו החברות הקבלניות.
בתום מאבק משפטי ממושך, סיפק לאחרונה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הצצה מרתקת אל מאחורי הקלעים של ענף הנדל"ן והיחסים המורכבים שבין רוכשי דירות לחברות קבלניות. בפסק דין שניתן ביום ה-19 במרץ 2026, הפכו השופטים את החלטת בית משפט השלום והורו לחברת "פ.א. פיתוח ובניה בירושלים בע"מ" להשיב סכום כולל של כ-200,000 ש"ח לשתי אחיות, הלל והודיה שיינר, שניהלו מאבק על זכויותיהן בעקבות איחור במסירת דירותיהן.
הפרשה החלה כאשר האחיות שיינר רכשו דירות בפרויקט מגורים בשכונת רמת שרת בירושלים. המערערת הראשונה, הלל, חתמה עוד בהיותה קטינה (באמצעות אביה, איתן שיינר) על הסכם בשנת 2015, לפיו הדירה הייתה אמורה להימסר ביוני 2018. אלא שהמסירה התעכבה משמעותית. בשנת 2019, כאשר הלל כבר הייתה בגירה, היא נדרשה לחתום על הסכם חדש שבו נקבע מועד מסירה מעודכן לסוף שנת 2019 – מהלך שהלל טענה כי נועד אך ורק כדי לפטור את החברות מתשלום פיצויים על האיחור המקורי.
המערערת השנייה, הודיה, חתמה על הסכם ביוני 2015 עם מועד מסירה מתוכנן למאי 2018, אך קיבלה את המפתח רק בספטמבר 2019 – איחור של למעלה מ-16 חודשים. במהלך הדרך, היא הוחתמה על "כתב ויתור", במסגרתו הסכימה לוותר על טענות לאיחור במסירה בתמורה לכך שהחברה תוותר על ריבית פיגורים שצברה הודיה בגין איחור בתשלומים.
האחיות יוצגו על ידי עורכי הדין ערן פלס ויהודה סגל, בעוד שהמשיבות – חברת פ.א. פיתוח ובניה ואפריקה ישראל מגורים בע"מ – יוצגו על ידי עורכות הדין דנה קורן והילה גולדפלד.
בית משפט השלום (הערכאה קמא) דחה תחילה את תביעות האחיות, תוך שהוא נותן תוקף לכתבי הוויתור ולהסכמים המאוחרים, וקובע כי לא הוכח עושק או כפייה. על החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי, שנשמע בפני הרכב השופטים יונה אטדגי (אב"ד), עידית ברקוביץ וטל לוי-מיכאלי.
השופט אטדגי, שכתב את פסק הדין המרכזי, ניתח את הוראות חוק המכר (דירות), המגן על רוכשים וקובע כי לא ניתן להתנות על זכויותיהם אלא לטובתם. בלב המחלוקת עמדה השאלה: האם חברה קבלנית יכולה מצד אחד לדרוש ויתור על פיצוי בגין איחור במסירה, ומצד שני להמשיך לגבות ריבית פיגורים על תשלומים שהתעכבו באותה תקופה ממש?
השופט אטדגי קיבל את העיקרון לפיו ויתור הדדי עשוי להיות תקף אם הוא לטובת הקונה, אך זיהה חוסר הגינות משווע באופן שבו יושם הוויתור. הוא מצא כי למרות ה"הסכמות", המשיבה 1 גבתה מהאחיות ריבית פיגורים על התקופה שמיום קבלת טופס 4 לבניין (אפריל 2019) ועד למסירה בפועל (ספטמבר 2019 וינואר 2020), בעוד שהיא עצמה לא שילמה להן פיצוי על האיחור במסירה באותם חודשים.
בדימוי ציורי, השווה השופט אטדגי את הוויתור על הפיצוי והוויתור על הריבית ל"סוס ורכבו", וקבע כי הם קשורים זה בזה באופן בלתי נפרד. "הפטור שקם למשיבות מתשלום פיצוי בגין כחמישה חודשי איחור במסירה… גרר, אפוא, מיניה וביה, גם מתן פטור מקביל למערערות מתשלום ריבית הפיגורים באותו פרק זמן", נכתב בפסק הדין.
השופטים מתחו ביקורת על כך שבדיון בערעור לא הצליחו המשיבות להצביע על הסכמה מפורשת המאפשרת להן לגבות ריבית פיגורים לאחר קבלת טופס 4, בעוד הדירות טרם נמסרו.
כתוצאה מכך, הורה בית המחוזי למשיבה 1 (פ.א. פיתוח ובניה בירושלים בע"מ) להשיב להלל שיינר סך של 126,322 ש"ח ולהודיה שיינר סך של 74,655 ש"ח, בצירוף ריבית שקלית ממועד התשלום המקורי. בנוסף, בוטלו הוצאות המשפט ושכר הטרחה בסך 20,000 ש"ח שהוטלו על האחיות בערכאה הקודמת. עם זאת, התביעה נגד "אפריקה ישראל מגורים" נדחתה, בנימוק של חוסר יריבות חוזית ישירה.
פסק דין זה מהווה תזכורת חשובה ליזמים ולקבלנים: כתבי ויתור אינם "צ'ק פתוח", ובתי המשפט יבחנו במיקרוסקופ כל ניסיון לאזן את העלויות על גבו של הרוכש בתקופות של איחורי מסירה.
ע"א 59061-02-25
