מכה ניצחת לרשת "אפריל": ביהמ"ש דחה תביעת מיליונים נגד בעלי חנות בדיזנגוף סנטר
השופט עדי סומך קבע כי רשת הקוסמטיקה הפרה את הסכם השכירות בתקופת הקורונה כשביטלה צ'קים באופן חד-צדדי וניסתה לכפות פטור מדמי שכירות; הרשת תחויב לשלם לבעלי הנכס כ-200 אלף ש"ח בגין נזקים, בתוספת 100 אלף ש"ח הוצאות משפט
בית משפט השלום בתל אביב-יפו הכריע השבוע בסכסוך משפטי מר וממושך שהחל בימי שיא מגפת הקורונה, ושלח מסר ברור לעולם המסחר: הסכמים יש לכבד, גם בעתות משבר, וניסיונות של שוכרים חזקים לכפות תנאים על בעלי נכסים פרטיים לא יעברו ללא תגובה שיפוטית. בפסק דין מפורט שניתן ב-21 במרץ 2026, דחה השופט עדי סומך את תביעתה של רשת "אפריל" נגד בעלי חנות בדיזנגוף סנטר, וקיבל חלקית את תביעתם הנגדית של בעלי הנכס.
הפרשה החלה בשנת 2020, עם פרוץ מגפת הקורונה והטלת הסגרים על המשק. רשת "אפריל", המיוצגת על ידי עו"ד נועם מחלב, טענה כי הסגרים מנעו ממנה להפעיל את החנות בדיזנגוף סנטר, ועל כן היא זכאית לפטור מלא מדמי שכירות בשל מצב של "כוח עליון". לאחר דין ודברים בתקופת הסגר הראשון, חתמו הצדדים על "תוספת להסכם השכירות" ביוני 2020, שכללה הקלות משמעותיות לרשת: פטור מלא לחודש וחצי והנחה בדמי השכירות השוטפים.
אלא שהשקט לא נמשך זמן רב. עם הטלת הסגר השני בספטמבר 2020, דרשה "אפריל" פטור נוסף. לטענתה, הושגו הסכמות בדואר אלקטרוני מול נציגת הבעלים, הגב' רחל דאי מני, לפיהן הרשת לא תשלם על ימי הסגר. מנגד, בעלי הנכס – חדווה דאי, מאיר שלום דאי, רחל דאי מני, עינת דאי, קרן דאי וטלי ניקול דאי – טענו כי מעולם לא נתנו הסכמה סופית וכי כל שינוי בחוזה חייב להיעשות בכתב ובחתימת כלל הבעלים.
בעלי הנכס יוצגו על ידי שורה של עורכי דין: עו"ד גיל רוסבי מור ועו"ד שחר סוחוליצקי (נתבעים 1, 4, 5, 6), עו"ד ליאור רובין (נתבע 2), ועוה"ד ליפשיץ ואסאו (נתבעת 3).
"אפריל" הגישה תביעה בסך של כ-1.56 מיליון ש"ח, שכללה דרישה להשבת דמי שכירות ששולמו, החזר ערבות בנקאית שחולטה ופיצוי ענק על אובדן רווחים, בטענה שפונתה מהחנות שלא כדין. מנגד, בעלי הנכס הגישו תביעה בסך כ-390 אלף ש"ח בגין הפרת חוזה, אי-מסירת צ'קים לשנת האופציה, וביטול חד-צדדי של צ'ק דמי השכירות לחודש דצמבר 2020.
השופט עדי סומך, בניתוח משפטי ספקני כלפי טענות הרשת, קבע כי "אפריל" היא זו שהפרה את ההסכם הפרה יסודית. השופט הדגיש כי התוספת להסכם שנחתמה ביוני 2020 הייתה ברורה וסופית: "מוסכם על הצדדים כי הפטור וההנחה… מהווים את מלוא ההקלות שניתנו לשוכר… ולא יינתנו הקלות ו/או הנחות ו/או פטורים נוספים מעבר לכך".
בפסק הדין הסתמך השופט סומך על הלכת "ביבי כבישים" הידועה של בית המשפט העליון, המדגישה את חשיבות הוודאות החוזית ב"חוזה סגור" המנוסח על ידי עורכי דין. הוא קבע כי חילופי המיילים מול רחל דאי מני לא הבשילו לכדי הסכם מחייב שכן היא לא הייתה מוסמכת לקבל החלטות לבדה, ובוודאי שהדבר לא עוגן במסמך חתום כפי שדרש החוזה המקורי.
"אפריל ידעה והסכימה למתווה זה בחתימה", כתב השופט, וציין כי הרשת ניסתה "להחזיק את המקל משני קצותיו" – גם לא לשלם דמי שכירות וגם להמשיך להחזיק בנכס. עוד מתח השופט ביקורת על הימנעותה של אפריל מהבאת עדות מרכזית מטעמה (מנהלת החשבונות שניהלה את התכתובת), דבר שזקף לחובתה.
השופט דחה את כל דרישות הפיצוי של "אפריל". בנוגע לתביעת בעלי הנכס, הוא קבע כי על הרשת לשלם להם עבור אובדן דמי שכירות בתקופה שבה הנכס עמד ריק לאחר הפינוי וכן את הפרשי דמי השכירות מול השוכר החדש שנמצא רק לאחר מספר חודשים.
בסיכומו של דבר, פסק השופט כי "אפריל" תשלם לבעלי הנכס סך כולל של 197,464 ש"ח בצירוף מע"מ.
אולם, המכה הכלכלית לא נעצרה שם. השופט סומך הטיל על הרשת הוצאות משפט כבדות במיוחד: שכר טרחת עו"ד בסך 70,000 ש"ח בצירוף מע"מ, והוצאות נוספות לנתבעים בסך 30,000 ש"ח. בסך הכל, תיאלץ הרשת להיפרד מסכום המתקרב ל-350 אלף ש"ח (כולל מע"מ והוצאות).
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לחברות מסחריות גדולות המנסות להשתמש בכוחן הכלכלי כדי לשנות תנאי חוזים חתומים בעתות משבר. השופט סיכם זאת בצורה ברורה: ניהול הליכי סרק והפרת התחייבויות חוזיות יגררו חיוב בהוצאות ריאליות שנועדו למנוע חיסרון כיס מהצד הנפגע.
ת"א 37165-12-20
