תם קרב הענקים בכפר ביאליק: ביהמ"ש דחה את תביעת עו"ד שטייניץ נגד עו"ד אליעד שרגא
אחרי שנים של התכתשויות משפטיות, האשמות בזיוף, הדחת עדים ולשון הרע, קבעה השופטת אלואז זערורה כי התביעה נדחית ללא צו להוצאות. בפסק דין נוקב מתחה השופטת ביקורת חריפה על שני הצדדים: "התיק חרג מכל פרופורציה ומכל דרך סבירה של ניהול משפט מכבד"
בפסק דין המהווה, אולי, את אקורד הסיום באחת ממערכות היחסים העכורות ביותר שידע היישוב כפר ביאליק, דחה ביום 23.3.2026 בית משפט השלום בקריות את תביעתו של עו"ד אייל שטייניץ כנגד עו"ד אליעד שרגא, רעייתו ומשרדו. השופטת אלואז זערורה קבעה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת טענותיו הקשות, שכללו האשמות פליליות של זיוף ראיות והדחת עדים.
תחילתו של הסכסוך המר עוד בשנת 2005, סביב פעילות מסעדה בבניין בבעלותם של בני הזוג יצחק ומרים מרמור ז"ל בכפר ביאליק. עו"ד אייל שטייניץ, המתגורר בסמוך, פעל יחד עם תושבים נוספים להפסקת פעילות המסעדה בטענה למטרדים ופגיעה בצביון הכפרי. המאבק התכנוני התפתח למסע משפטי רב-שנים שכלל עררים, תביעות נזיקין ותביעות לשון הרע הדדיות.
במסגרת ההליכים הקודמים, ייצג עו"ד אליעד שרגא את בני הזוג מרמור. התביעה הנוכחית נולדה לאחר שסדרה של הליכים קודמים הסתיימה בדחיית טענותיהם של בני הזוג מרמור נגד שטייניץ, אך גם בדחיית טענותיו של שטייניץ נגד שרגא.
במרכז התביעה הנוכחית עמדו טענות קשות שהעלה עו"ד שטייניץ נגד עו"ד שרגא וצוות משרדו (ובהם עו"ד שרון דיין). שטייניץ טען כי במהלך ניהול ההליכים הקודמים, ביצעו הנתבעים עבירות פליליות, בהן זיוף חתימתו של המנוח יצחק מרמור על תצהירים, בידוי עדים והענקת טובות הנאה לעדים תמורת עדות שקר.
אחת הטענות המרכזיות נגעה לעדותו של מתווך בשם אלי אפרים. שטייניץ טען כי שרגא הדיח את המתווך לשקר ולייחס לשטייניץ מעשים שלא עשה כדי לפגוע בשמו הטוב. השופטת זערורה דחתה טענה זו וקבעה כי מדובר בהשערות בלבד. היא ציינה כי סתירות בעדויות הן תופעה שכיחה ואין בהן כדי להוכיח כוונה פלילית של עורך הדין המייצג.
גם הטענה לזיוף חתימתו של מר מרמור ז"ל נדחתה. ביהמ"ש ציין כי מר מרמור התקשה לזהות את חתימתו בשל מצבו הרפואי לאחר אירוע מוחי, ולא הובאה כל ראיה מקצועית, כגון חוות דעת גרפולוגית, שתתמוך בטענת הזיוף.
חלק נוסף של התביעה עסק במכתב ששלח עו"ד שרגא לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, בו טען כי שטייניץ ביצע בנייה בלתי חוקית בנכסו ואף מסר דיווחים שקריים לפיקוח. שטייניץ טען כי מדובר בלשון הרע זדונית.
אולם, השופטת קבעה כי הפרסום נהנה מהגנות החוק, שכן הוא הוגש כתלונה לרשות מוסמכת. יתרה מכך, התברר כי טענותיו של שרגא לגבי הבנייה הבלתי חוקית היו מבוססות על ממצאים אמיתיים של דו"ח פיקוח, אשר הובילו אף למתן צו שיפוטי כנגד שטייניץ בגין עבירות תכנון ובנייה. "הפרסום היה אמת", נכתב בפסק הדין, ונקבע כי שטייניץ לא הוכיח כל נזק לשמו הטוב בעקבות פנייה זו.
למרות דחיית התביעה, השופטת בחרה שלא לפסוק הוצאות לטובת עו"ד שרגא. הסיבה לכך נעוצה בהתנהלותם של שני הצדדים לאורך כל ההליך. השופטת אימצה את קביעותיהם של מותבים קודמים שדנו בסכסוך, לפיהן האיבה העמוקה בין עורכי הדין השליכה על התיק וגרמה לסרבולו.
השופטת תיארה את ההליך כרווי באמוציות שליליות, שיח בוטה, האשמות הדדיות והתנגדויות סרק. היא ציינה כי עו"ד שטייניץ הגיש כתבי טענות המשתרעים על עשרות עמודים ללא הצדקה, ומנגד הנתבעים תרמו אף הם למתיחות הגבוהה באולם הדיונים.
בפסק הדין צוטטו דברים מהליך קודם, שם נכתב כי "הנתבע ובא כוחו הם אלו שהפריעו יותר למהלך הדיון… הכבידו על ההליך ולא בכדי המחוקק נתן לבית המשפט שיקול דעת האם לפסוק הוצאות". לאור חוסר הכבוד ההדדי והחרפת היצרים, נקבע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
את התובע, עו"ד אייל שטייניץ, ייצג בתיק זה עו"ד אולשיביצקי. הנתבעים, ובהם עו"ד אליעד שרגא, יו"ר התנועה לאיכות השלטון, יוצגו על ידי משרדו "אליעד שרגא ושות'".
ת"א 40757-11-20
