סוף ל"מיחזור" התביעות: ביהמ"ש המחוזי דחה על הסף בקשה לייצוגית נגד בנק מזרחי טפחות
סגנית הנשיא, השופטת תמר בזק רפפורט, קיבלה את בקשת הבנק לסילוק התובענה בגין "עמלת ברוקר" שנגבתה בבנק אגוד, לאחר שקבעה כי הטענות כבר נדונו והוכרעו בהרחבה בהליכים קודמים: "אין הצדקה ואין טעם בניהול ההליך מחדש".
בשורות טובות למערכת הבנקאית ופחות למגישי תובענות ייצוגיות "סדרתיים". ביום 25 במרץ 2026, פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי יש לסלק על הסף בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגד בנק מזרחי טפחות בע"מ. מדובר בהחלטה משמעותית של סגנית הנשיא, השופטת תמר בזק רפפורט, אשר בחרה להשתמש בכלי הדיוני הדרמטי של סילוק על הסף – צעד שנחשב נדיר בעולם התובענות הייצוגיות – כדי לשים קץ למה שהוגדר כניסיון נוסף לנהל הליך בסוגיה שכבר הוכרעה בערכאות שונות.
התובענה, שהוגשה על ידי מר צחי גאון, עסקה בטענות נגד בנק אגוד (אשר מוזג לתוך בנק מזרחי טפחות). על פי כתב התביעה, הבנק גבה מלקוחותיו "עמלת ברוקר" אגב ביצוע פעולות בניירות ערך בחו"ל, וזאת בנוסף לעמלת הקנייה והמכירה הרגילה. המבקש טען כי עמלה זו, המהווה הלכה למעשה החזר הוצאות לצד שלישי, לא גולתה כראוי בתעריפון הבנק, ובפרט בחלק 11 העוסק בהוצאות צד שלישי.
עילתו האישית של מר גאון התבססה על שלוש הזדמנויות שבהן נגבתה ממנו העמלה המדוברת, בסכום מצטבר של 8.25 ש"ח בלבד. אלא שבשמה של "הקבוצה המיוצגת", התיימרה התביעה לדרוש השבה של מיליוני שקלים, בטענה שהבנק הפר חובות חקוקות, הטעה את לקוחותיו ונהג בחוסר תום לב ובחוסר שקיפות.
בנק מזרחי טפחות לא מיהר להגיש כתב הגנה לגופו של עניין, אלא בחר באסטרטגיה התקפית: בקשה לסילוק על הסף. הבנק טען כי מדובר ב"מחזור חסר בסיס" של טענות שכבר נדונו ונדחו בתיק מפורסם אחר – עניין "רונן" (ת"צ 6166-06-19).
לטענת הבנק, באותו הליך קודם נערך דיון מקיף, נשמעו הוכחות, ובית המשפט קבע באופן חד-משמעי כי הבנקים (ובהם בנק אגוד) מספקים גילוי נאות לגבי הוצאות צד שלישי, הן בחוזי ההתקשרות והן בעת ביצוע הפעולה עצמה. הבנק אף הגדיל לעשות וטען כי מאחורי התביעה הנוכחית עומדים אותם גורמים שעמדו מאחורי התביעות הקודמות שנכשלו, תוך שהוא מצביע על "טביעות אצבעות" של מי שלטענת הבנק מעורב בייצור סדרתי של בקשות דומות.
השופטת תמר בזק רפפורט קיבלה את עמדת הבנק במלואה. בפסק דין מנומק, הסבירה השופטת כי למרות שסילוק על הסף הוא צעד קיצוני, במקרה זה הוא מחויב המציאות.
"הגעתי לכלל מסקנה כי ענייננו הוא אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים דיון נפרד ומקדמי בבקשה לסילוק על הסף, והיעתרות לה", כתבה השופטת בפסק הדין.
בית המשפט דחה את ניסיונותיו של המבקש להבחין בין התביעה הנוכחית לבין עניין "רונן". השופטת קבעה כי הטענות בדבר אי-גילוי עמלת הברוקר בתעריפון נבחנו כבר לעומק, וכי בית המשפט כבר פסק שהגילוי הניתן ללקוחות – גם אם העמלה המדויקת אינה נקובה מראש (שכן היא תלויה בעלויות משתנות בחו"ל) – הוא מספק ועומד בהוראות הדין.
השופטת לא חסכה בביקורת על הניסיון לפתוח את הנושא מחדש: "מתן אפשרות לעשות כך משמעו העמדת המשיב פעם נוספת בפני התדיינות בסוגיה שכבר נדונה והוכרעה לגופה… והכל זמן לא רב לאחר שהעניין נדון והוכרע".
נקודה מעניינת בפסק הדין נוגעת למעורבותו של רון סמוחה. הבנק טען כי סמוחה עומד מאחורי הבקשה, וכי נספחים שהוגשו בהליך הנוכחי הגיעו ממקורות שאינם פומביים, מה שמעיד על קשר ישיר למגישי התביעות הקודמות. השופטת ציינה כי אמנם ניתן להעלות תהיות לגבי מעורבותו של סמוחה, אך לא מצאה לנכון להכריע בכך באופן רשמי, שכן עצם העובדה שהטענות המשפטיות הן "ממוחזרות" הספיקה כדי לדחות את התביעה.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לעורכי דין ולתובעים ייצוגיים: בית המשפט לא יאפשר "מקצי שיפורים" אינסופיים על חשבון המשאב השיפוטי והנתבעים. מלבד דחיית הבקשה לאישור התובענה, הטילה השופטת על המבקש, צחי גאון, לשלם לבנק הוצאות משפט בסך 30,000 ש"ח.
בכך נסתם הגולל, לפחות בערכאה זו, על הניסיון להשיב את "עמלות הברוקר" של בנק אגוד ההיסטורי לדיון משפטי מחודש. מדובר בניצחון אסטרטגי משמעותי למחלקה המשפטית של בנק מזרחי טפחות, ובמסר ברור לקהילת התובענות הייצוגיות.
ת"צ 75194-03-25
