סיבוב נוסף בקרב המיליונים: המחוזי מחזיר את הדיון בטענות ל"ריבית נשך" לבית משפט השלום
בית המשפט המחוזי קבע כי פסק הדין שביטל חובות במיליונים בשל טענות ל"שוק אפור" אינו מנומק דיו בנוגע לחברה הלווה; במקביל, נדחה הערעור נגד יורשי הערבים לאחר שנקבע כי אחד מהם פרע את חובו וחתימתו על מסמך נוסף זויפה.
בפסק דין מפורט שניתן ביום חמישי, ה-26 במרץ 2026, הפך בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו חלקית את החלטת הערכאה הדיונית בפרשת הלוואות סבוכה שהסעירה את עולם העסקים המקומי. הרכב השופטים – יונה אטדגי (אב"ד), אריאל צימרמן וטל לוי-מיכאלי – נדרש להכריע בערעורם של איתן נמיר אזורי ויוגב יעקב אזורי, אשר תבעו למעלה מ-2.3 מיליון ש"ח מחברת "אייר אריה בע"מ" ומקבוצת ערבים, בעקבות סדרת הסכמי השקעה והלוואה שהופרו.
ראשיתה של הפרשה בשלושה מיזמים שקידמה חברת אייר אריה, בניהולם של יצחק שפירא וחי מורד: פרויקט עגלות חפ"ק לחירום, פרויקט נדל"ן בתחום הדואר בהרצליה ורכישת מכולות למקלחות ושירותים עבור צה"ל. המערערים, העוסקים בתחום המזון, הזרימו כספים למיזמים אלו תחת הסכמים שכונו "הסכמי השקעה", אולם לטענתם, ההתחייבויות כלפיהם לא כובדו.
לאחר שהצדדים חתמו על הסכמי פשרה ב-2019, שנועדו להסדיר את החובות, הגישו המערערים תביעה בסדר דין מקוצר. מנגד, טענה החברה הלווה כי מדובר למעשה בהלוואות ב"שוק אפור" שניתנו ללא רישיון, וכי הסכומים שנקובים בהסכמים הם "פיקטיביים" ונועדו להסוות ריביות חריגות ביותר – "ריביות נשך" – בניגוד לחוק אשראי הוגן.
בבית משפט השלום, השופט ע' הדר דחה את רוב התביעה. הוא קבע כי הסכמי הפשרה היו "הסכמים למראית עין" שכל תכליתם להסתיר ריבית אסורה ולהונות את רשויות המס. השופט קבע כי המלווים לא הוכיחו את סכומי הקרן שהעבירו בפועל, והסתמך בין היתר על "ראיית הזהב" – מסמך הנהלת חשבונות פנימי של המערערים שהראה יתרת חוב נמוכה משמעותית מזו שנתבעה.
המחוזי מפריד בין החברה לערבים
השופטת טל לוי-מיכאלי, שכתבה את עיקרי פסק הדין בערעור, ביצעה הפרדה חדה בין שלוש קבוצות המשיבים. לגבי קבוצות הערבים (יורשי המנוחים אברהם מלחי ואורי חזון), הוחלט לדחות את הערעור ולהותיר את פסק הדין על כנו.
בית המשפט אימץ את הממצא העובדתי לפיו המנוח אברהם מלחי פרע עוד בחייו סך של 640,000 ש"ח, סכום שעלה על תקרת ערבותו המוגבלת. יתרה מכך, מומחית לכתבי יד מטעם בית המשפט קבעה כי חתימתו של מלחי על נספח להסכם הפשרה זויפה, וכי במצבו הרפואי באותה עת, הוא כלל לא היה כשיר לחתום על מסמכים. "דין ערבותם לפקוע", קבעו השופטים, ובכך העניקו שקט נפשי ליורשים שנכנסו בנעלי המנוחים.
הדרמה האמיתית התרחשה בנוגע לקבוצה הראשונה – חברת אייר אריה ומנהליה. כאן, המחוזי לא חסך בביקורת על פסק הדין של הערכאה הדיונית. השופטת לוי-מיכאלי ציינה כי הקביעה שהמערערים עוסקים במתן אשראי באופן קבוע נותרה ללא פירוט ראייתי מספק.
יתרה מכך, בית המשפט המחוזי העלה תהייה משפטית מהותית: חוק אשראי הוגן חל ככלל על לווים שהם "יחידים", ולא על תאגידים. מאחר שהלווה במקרה זה היא חברה בע"מ, המחוזי קבע כי היה על בית משפט השלום לנמק מדוע בחר להחיל את מגבלות הריבית של החוק על המקרה. "אם הוראות החוק לא חלות, גם המנגנון שהתווה לביטול הריביות ספק אם ראוי לו לחול", נכתב בפסק הדין.
השופטים אף תהו על הגיון ה"מראית עין": אם המטרה הייתה להסוות ריביות שמעולם לא שולמו (כפי שטענו הלווים), מה היה האינטרס של המלווים לייצר מצג כזה? שאלות אלו, יחד עם הצורך ליישב בין קבלות שהנפיקה החברה לבין טענותיה על סכומי קרן נמוכים, הובילו את המחוזי להחלטה להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך "ליבון וחידוד".
בסיכומו של דבר, בעוד שיורשי המנוחים מלחי וחזון יצאו מהתמונה עם הוצאות משפט לטובתם, המאבק בין האחים אזורי לבין חברת אייר אריה ומנהליה, יצחק שפירא וחי מורד, רחוק מלהסתיים. בית משפט השלום יידרש כעת לבחון מחדש, בפירוט ובהסתמכות על הפרוטוקולים, את שאלת חוקיות ההסכמים ואת גובה החוב האמיתי.
את המערערים ייצג בערעור עו"ד אמיר לנטון. את חברת אייר אריה, יצחק שפירא וחי מורד ייצג עו"ד עידו קלס. את יורשי המנוח חזון ייצג עו"ד שמואל אלמגור. את יורשי המנוח מלחי ייצגו עורכי הדין אביחי ורדי ואון צוק.
ע"א (ת"א) 55376-05-25
