ה"גורם היעיל" שחסר: נדחתה תביעת עמלה על השקעת ענק של 120 מיליון דולר בסיבוב של טמאסק
בית המשפט המחוזי קבע: למרות שהסכם האיתור לא בוטל רשמית ואוטובריינס הוגדרה כ"חברה קשורה", חלוף שבע השנים והיעדר מעורבות אקטיבית של המתווך בעסקה הביאו לדחיית התביעה; התובע יחויב בהוצאות של 75,000 ש"ח.
ביום ה-30 במרץ 2026, ניתן פסק דין משמעותי בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על ידי השופט הבכיר יעקב שפסר, אשר דן בגבולות האחריות של חברות הזנק (סטארט-אפ) כלפי גורמי איתור שנים לאחר יצירת הקשר הראשוני. התביעה, שהוגשה על ידי איש העסקים פיליפ רויטמן, עסקה בדרישה לעמלת תיווך בגין השקעה בסך 120 מיליון דולר שביצעה קרן העושר הריבונית של סינגפור, טמאסק (Temasek), בחברת אוטובריינס טכנולוגיות.
במרכז הפרשה עומד הסכם איתור שנחתם במאי 2014 בין התובע, פיליפ רויטמן, לבין חברת קורטיקה בע"מ. רויטמן, המיוצג על ידי עורכי הדין יעקב סבו, אוהד רוזן וחגי קלעי, טען כי הוא זה שהכיר לראשונה בין קורטיקה לבין נציגי טמאסק, ובכך זרע את הזרעים שהובילו, בסופו של דבר, להשקעת הענק שבוצעה בשנת 2021 בחברת הבת/הקשורה אוטובריינס.
פסק הדין של השופט שפסר כולל ניתוח מעמיק של המבנה התאגידי של קבוצת קורטיקה. הנתבעות – קורטיקה בע"מ (המיוצגת על ידי ד"ר אורי ברעם), אוטובריינס טכנולוגיות בע"מ (המיוצגת על ידי עו"ד דנה קאשי ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן) ויגאל רייחלגאוז (המיוצג על ידי ד"ר גלעד וקסלמן ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן) – טענו כי ההסכם בוטל מזמן וכי אין קשר בין החברות לצורך ההסכם.
בנקודה זו, קיבל בית המשפט את עמדת התובע וקבע כי אוטובריינס היא אכן "חברה קשורה" (Affiliated Entity) לקורטיקה. השופט דחה את ניסיונות הנתבעות להפריד בין הישויות, תוך שהוא מצביע על כך שאוטובריינס הוקמה כ"ספין-אוף" על בסיס הטכנולוגיה של קורטיקה, חלקה איתה משרדים, מייסדים ונושאי משרה, ואף הוצגה בתקשורת כחלק מקבוצת קורטיקה. "בלעדי אותה טכנולוגיה, אין לה מוצר", ציין השופט ביחס לאוטובריינס. בנוסף, נקבע כי הנתבעות מעולם לא שלחו הודעת ביטול פורמלית כנדרש בהסכם, ולכן ההסכם היה תקף מבחינה משפטית גם במועד העסקה.
למרות קיומו של הסכם תקף והגדרת החברות כקשורות, התביעה נדחתה בשל דוקטרינת "הגורם היעיל". השופט שפסר הבהיר כי על פי הפסיקה, גם בתיווך עסקי (שאינו מקרקעין), על המתווך להוכיח כי פעולותיו הן אלו שאפשרו והובילו לכריתת העסקה.
במקרה זה, נמצא כי הקשר הראשוני שיצר רויטמן בשנת 2014 דעך לחלוטין. טמאסק דחתה את ההשקעה ב-2014 בשל היות הטכנולוגיה בשלבים מוקדמים מדי, והקשר חודש רק שנים לאחר מכן דרך גורמים אחרים. בית המשפט הדגיש מספר עובדות מכריעות:
-
פער זמנים עצום: עברו שבע שנים בין ההיכרות הראשונית להשקעה בפועל.
-
ניתוק קשר: התובע הודה כי לא היה בקשר עם טמאסק ביחס לקורטיקה בין השנים 2014 ל-2019.
-
חילופי כוח אדם: הגורמים בטמאסק עימם עבד רויטמן ב-2014 כבר לא עבדו בקרן בעת ביצוע עסקת ה-120 מיליון דולר ב-2021.
-
חוסר מעורבות בזמן אמת: רויטמן העיד כי למד על העסקה מהעיתונות ולא היה מעורב בפרטי המשא ומתן המורכב שקדם לה.
השופט קבע כי אין די ב"סיבתיות עובדתית" (עצם ההיכרות בעבר) כדי לזכות בעמלה, אלא נדרשת סיבתיות משפטית המגדירה את המתווך כגורם היעיל. משנמצא כי הקשר שיצר התובע היה "קצר וראשוני" וכי העסקה ב-2021 צמחה ממגעים חדשים לחלוטין, נדחתה התביעה על כל ראשיה, כולל התביעה האישית נגד המייסד יגאל רייחלגאוז.
בשל העובדה שחלק מטענות התובע התקבלו (לעניין תקפות ההסכם והיות החברות קשורות), החליט השופט להטיל עליו הוצאות מופחתות יחסית לגובה התביעה, בסך של 75,000 ש"ח.
ת"א (מרכז) 14545-07-23
