המחדל הרפואי שקיצר את חיי המטופל: שירותי בריאות כללית תפצה במיליוני שקלים בגין איחור באבחון סרטן

המחדל הרפואי שקיצר את חיי המטופל: שירותי בריאות כללית תפצה במיליוני שקלים בגין איחור באבחון סרטן

בית המשפט המחוזי קבע כי רופאת המשפחה התרשלה כשלא התייחסה לתוצאת בדיקת דם חריגה שהצביעה על חשד לסרטן הערמונית; השופטת בלהה טולקובסקי: "על הרופא לגלות יוזמה ולברר את העובדות לאמיתן – איבחון נכון הוא סוד המקצוע"

בפסק דין מהדהד שניתן ביום 30 במרץ 2026, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז-לוד תביעת רשלנות רפואית קשה נגד שירותי בריאות כללית. במרכז התיק עומד סיפורו הטראגי של "פלוני", גבר בשנות ה-50 לחייו, שגילה כי הוא סובל מסרטן ערמונית גרורתי ובלתי ניתן לריפוי, זאת לאחר שרופאת המשפחה שלו התעלמה במשך למעלה משנה מתוצאת מעבדה חריגה שהייתה אמורה להדליק את כל הנורות האדומות.

השתלשלות האירועים החלה בשנת 2018, כאשר התובע, יליד 1966, החל להתלונן על קשיים במתן שתן. לאחר סדרת בדיקות ראשונית בשנת 2019, אובחנה אצלו הגדלה שפירה של הערמונית וניתן לו טיפול תרופתי שהקל על תסמיניו. אולם, נקודת המפנה הקריטית התרחשה בנובמבר 2020.

במסגרת מעקב שגרתי, הפנתה רופאת המשפחה את התובע לבדיקת PSA – סמן בדם לגילוי מוקדם של סרטן הערמונית. התוצאה שהתקבלה הייתה 4.65, ערך הגבוה מהנורמה (שעומדת על 4.0). חרף העובדה שהתובע ביקר במרפאה פעמים רבות לאחר מכן בשל תלונות שונות, רופאת המשפחה לא ציינה דבר בנוגע לתוצאה החריגה, לא הפנתה אותו לאורולוג ולא הורתה על בדיקה חוזרת.

רק בחלוף 13 חודשים, בדצמבר 2021, הופנה התובע שוב לבדיקה, ואז כבר זינק הערך ל-11.82. בירור מהיר העלה כי התובע סובל מאנדוקרצינומה של בלוטת הערמונית עם פיזור גרורתי עשיר באגן ובבטן. בשלב זה, המחלה כבר הוגדרה כבלתי ניתנת לריפוי מלא, ותוחלת חייו של התובע קוצרה משמעותית.

במהלך המשפט, שהתנהל בפני כבוד השופטת בלהה טולקובסקי, סגנית הנשיאה, טענה שירותי בריאות כללית כי הטיפול היה סביר. מומחי הקופה טענו כי הערך 4.65 נמצא ב"אזור האפור" ואינו מחייב פעולה דחופה, וכי התובע עצמו אשם במצבו משום שלא חזר לביקורת אצל אורולוג כפי שהונחה בשנת 2019.

מנגד, עו"ד  טולדנו, שייצג את התובע, הציג חוות דעת של פרופ' רענן ברגר, מומחה לאונקולוגיה, שקבע כי אילו המחלה הייתה מאובחנת במועד הבדיקה הראשונה, סיכויי ההחלמה היו עומדים על כ-80%.

השופטת טולקובסקי דחתה מכל וכל את ניסיונות הקופה להטיל את האשמה על המטופל. היא הדגישה את תפקידו המכריע של רופא המשפחה כ"שומר סף" האחראי על ניהול המעקב הרפואי. בפסק הדין צוין כי העובדה שהרופאה אפילו לא הגישה תצהיר מטעמה כדי להסביר מדוע התעלמה מהתוצאה, פועלת לחובת הנתבעת.

"משתקבלה תוצאה שחורגת מהגבול העליון של הנורמה, היה על רופאת המשפחה להתייחס לתוצאה, להסביר לתובע את משמעותה ואת הצורך בהמשך מעקב," כתבה השופטת. "לא ניתן לקבל טענה כי הרופאה 'הניחה' שהתובע נמצא במעקב אחר… מבלי שביררה זאת עמו".

אחד הנושאים הכאובים בפסק הדין היה קביעת תוחלת החיים. הצדדים הסכימו כי כיום, על רקע המחלה, תוחלת חייו של התובע היא עד גיל 65 בלבד. השופטת העריכה כי אלמלא הרשלנות, היה התובע חי עד גיל 79 לפחות. המשמעות היא אובדן של 14 שנות חיים, בנוסף לסבל הפיזי והנפשי הכרוך בטיפולים הורמונליים והקרנות קשים.

בחישוב הנזק, התחשב בית המשפט באובדן השתכרות (הן בשנים שבהן התובע חולה והן ב"שנים האבודות"), כאב וסבל, עזרת הזולת והוצאות רפואיות.

סיכום הפיצויים שנפסקו:

• הפסדי השתכרות ופנסיה: כ-835,000 ₪.

• כאב, סבל וקיצור תוחלת חיים: 550,000 ₪.

• עזרת הזולת והוצאות: 450,000 ₪.

לאחר ניכוי גמלאות המוסד לביטוח לאומי, העמידה השופטת טולקובסקי את סכום הפיצוי הסופי על 1,510,874 ₪, בתוספת שכר טרחת עורכי דין בשיעור של 23.4% והוצאות משפט.

את התובע ייצג עו"ד טולדנו. את שירותי בריאות כללית ייצגו עו"ד כהן ועו"ד ג'יניאו הבר.

פסק הדין מהווה תזכורת חדה למוסדות הרפואיים ולרופאי המשפחה על חובת הזהירות המוגברת בטיפול בתוצאות מעבדה, ועל כך ששתיקה או התעלמות מנתונים חריגים עלולות לעלות בחיי אדם ובפיצויים כבדים.

ת"א (מרכז) 5370-09-23