ניצחון לחופש הביטוי בספורט: נדחתה תביעת הדיבה של שטרן חלובה נגד יאיר רבינוביץ
בית משפט השלום בבת ים דחה את תביעתו של גזבר ההתאחדות לכדורגל לשעבר, שדרש 200 אלף ש"ח בעקבות ראיון שבו טען יו"ר הבקרה לשעבר כי הופעלו עליו לחצים פסולים; השופטת רונית אופיר: "הדברים נאמרו מתוך כוונה לשרת מטרות ראויות – ניהולו התקין של הכדורגל הישראלי"
עולם הכדורגל הישראלי רגיל לדרמות על כר הדשא, אך לעיתים המלחמות המרתקות באמת מתרחשות מאחורי הקלעים, בין המסדרונות הממוזגים של ההתאחדות לכדורגל לבין חדרי הדיונים בבתי המשפט. פסק דין חדש שניתן ביום ה-31 במרץ 2026 בבית משפט השלום בבת ים, שם סוף לסכסוך משפטי רועש בין שניים מהאנשים החזקים והמשפיעים ביותר בספורט הישראלי בעשורים האחרונים: שטרן חלובה, מי שהיה גזבר ההתאחדות וחבר הנהלה דומיננטי, ורו"ח יאיר רבינוביץ, שכיהן במשך 18 שנים כיו"ר הרשות לבקרת תקציבים.
תחילתה של הפרשה בינואר 2022. על רקע קריסתה הכלכלית המהדהדת של קבוצת בית"ר ירושלים, התראיין יאיר רבינוביץ לתוכנית "5 באוויר" בערוץ הספורט. רבינוביץ, הידוע בלשונו החדה ובחוסר נכונותו "ליישר קו" עם הממסד, הטיח ביקורת קשה בהתנהלות הבקרה התקציבית הנוכחית ובמעורבותם של עסקנים בתוך ההתאחדות.
במהלך הראיון, נקבו המראיינים בשמו של שטרן חלובה. רבינוביץ לא נרתע וטען כי חלובה ואנשים כמותו מעבירים מסרים לבקרה "לא לקיים את התקנות". הוא אף הגדיל לעשות ושיתף בסיפור היסטורי משנת 2004, אז לטענתו פנה אליו חלובה בדרישה שלא יחלט ערבויות של קבוצת צפרירים חולון. כשסירב, כך טען רבינוביץ, אמר לו חלובה: "אני אראה לך מי אני", וזמן קצר לאחר מכן מצא את עצמו רבינוביץ מוחלף בתפקידו.
חלובה, שחש פגוע מהאמירות המייחסות לו התנהלות כוחנית, בלתי חוקית ומושחתת לכאורה, מיהר להגיש תביעת לשון הרע על סך 200,000 ש"ח. באמצעות עורך הדין רועי רוזן, טען חלובה כי מדובר בעלילות שווא שקריות שנועדו לבזותו ולפגוע בשמו הטוב. מנגד, רבינוביץ, שיוצג על ידי עורכי הדין טל ליבליך ואמין קסום, עמד על שלו: "אמת דיברתי".
במרכז פסק הדין של סגנית הנשיאה, השופטת רונית אופיר, עמדה שאלת המהימנות. האם אותה שיחת טלפון גורלית משנת 2004 אכן התקיימה? חלובה הכחיש בתוקף: "מעולם לא דיברתי איתו", טען על דוכן העדים. אלא שהשופטת אופיר התרשמה אחרת.
בפסק דין מפורט ומנומק, קבעה השופטת כי היא מעדיפה את גרסתו של רבינוביץ. היא ציינה כי רבינוביץ מסר גרסה בהירה ועקבית, שנתמכה בעדותו של עוזרו לשעבר, שוקי כהן, שסיפר כי רבינוביץ נכנס למשרדו נסער מיד לאחר השיחה המדוברת. מנגד, על עדותו של חלובה כתבה השופטת כי "לא עוררה אמון" וכי הוא התחמק ממתן תשובות ישירות.
עם זאת, השופטת קבעה כי לא הוכח קשר ישיר וודאי בין אותה שיחה לבין סיום תפקידו של רבינוביץ כעבור מספר שנים, וכן לא הוכח ברמה העובדתית כי חלובה מורה כיום לבקרה לעבור על התקנות. כאן נכנסה לתמונה הגנה משפטית קריטית אחרת: הבעת דעה.
השופטת אופיר בחרה להסתכל על הריאיון כמכלול. היא הדגישה כי מדובר בסכסוך ציבורי ארוך שנים ובנושא בעל חשיבות עליונה – טוהר המידות בניהול כספי הכדורגל בישראל. בפסק הדין נכתב כי חלובה הוא דמות ציבורית משפיעה, וככזה, עליו להיות נכון לספוג ביקורת, גם אם היא "קשה וחריפה".
"השומע הסביר מבין את הדברים כהבעת ביקורת על אופן ניהולה של ההתאחדות", קבעה השופטת. היא הוסיפה כי הנתבע פעל בתום לב ומתוך אמונה פנימית עמוקה בצדקת דבריו, במטרה לשרת את טובת הכדורגל הישראלי "היקר ללב הצדדים". העובדה שחלובה נמנע בעבר מלתבוע בגין פרסומים דומים בתקשורת, חיזקה את המסקנה כי מדובר בשיח ציבורי מוכר ולא בניסיון מכוון להפצת שקרים זדוניים.
בסיומו של יום, ביהמ"ש דחה את התביעה במלואה. השופטת אופיר לא הסתפקה בדחייה, אלא פסקה כי חלובה יישא בהוצאות המשפט של רבינוביץ ובשכר טרחת עורכי דין בסכום כולל של כ-26,000 ש"ח.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לכך שבזירה הציבורית, ובמיוחד בספורט, חופש הביטוי והיכולת להטיח ביקורת על בעלי כוח הם כלים חיוניים לשמירה על מנהל תקין. יאיר רבינוביץ, שהגיע לבית המשפט כנתבע, יצא ממנו עם אישור רשמי לכך שהשמירה על "הקופה הציבורית" של הכדורגל חשובה יותר מרגישותו של עסקן כזה או אחר.
ת"א (בת ים) 4424-02-22
