רנה מגריט – המציאות, יש כזה דבר בכלל?

דמיינו אדם מבוגר, לבוש בחליפה מחויטת ומשמימה, חובש מגבעת "בורסלינו" שחורה, ויוצא מדי בוקר לטיול רגלי קבוע ברחובות השלווים של בריסל. הוא לא נראה כמו מורד, הוא לא נראה כמו אמן מיוסר עם צבע על הידיים, והוא בטח לא נראה כמו מישהו שעומד לפרק לגורמים את הדרך שבה אנחנו תופסים את המציאות. אבל האיש הזה, רנה מגריט, היה אחד הפילוסופים המבריקים ביותר שאחזו אי פעם במכחול.

עבור מגריט, הציור לא היה מטרה, אלא כלי. הוא לא ניסה "ליצור יופי" במובן הקלאסי של המילה. הוא ניסה להעיר אותנו. הוא רצה שנפסיק להסתכל על העולם כעל אוסף של חפצים מובנים מאליהם, ונתחיל לראות את המסתורין העמוק שחבוי בכל תפוח, בכל חלון ובכל ענן.

האיש הבלתי נראה: חיים רגילים בשרות המהפכה

רנה מגריט נולד בבלגיה ב-1898. בניגוד לאמנים סוריאליסטים אחרים בני זמנו, שחיו חיים סוערים ומלאי שערוריות, מגריט בחר בחיים של בורגני מן השורה. הוא עבד לפרנסתו בעיצוב טפטים וכרזות פרסומת, התחתן עם אהבת נעוריו, ז'ורז'ט, וחי איתה בדירה צנועה עד יום מותו.

אבל השקט הזה היה הטעיה מכוונת. מגריט האמין שהדמיון החזק ביותר לא זקוק לתפאורה דרמטית. הדרמה התרחשה בתוך הראש שלו. אירוע אחד מרכזי בילדותו נחשב בעיני רבים למפתח להבנת יצירתו: כשהיה בן 13, אמו התאבדה בקפיצה לנהר. כשנמצאה הגופה, פניה היו מכוסים בכותונת הלילה שלה. הדימוי הזה – של פנים מוסתרים בבד – יחזור שוב ושוב ביצירותיו המפורסמות ביותר, כמו "האוהבים", ויעסוק תמיד בשאלה: מה מסתתר מתחת למה שאנחנו רואים?

"זו לא מקטרת": הפער שבין המילה לחפץ

היצירה המפורסמת ביותר של מגריט, וכנראה אחת החשובות בתולדות האמנות המודרנית, היא "בגידת הדימויים". בציור רואים מקטרת פשוטה, ומתחתיה הכיתוב בצרפתית: Ceci n'est pas une pipe – "זו אינה מקטרת".

במבט ראשון, זה נראה כמו בדיחה מטופשת. אבל מגריט היה רציני לחלוטין. הוא אמר: "נסו למלא אותה בטבק, ותראו שאי אפשר". הנקודה שלו הייתה פשוטה אך מהפכנית: הציור של המקטרת הוא רק ייצוג, הוא לא הדבר עצמו. אנחנו כל כך רגילים לבלבל בין מילים ודימויים לבין המציאות, שאנחנו שוכחים שהשפה היא רק כלי מוגבל.

השיעור הזה של מגריט קריטי במיוחד היום, בעולם שבו אנחנו מופצצים במסכים ובדימויים דיגיטליים. מגריט מזכיר לנו להיות סקפטיים, לבדוק פעמיים, ולא להניח שמה שנראה לנו כ"אמת" הוא אכן כזה.

אומנות הצירוף: כשהמוכר הופך לזר

הטכניקה המרכזית של מגריט הייתה "דה-פמיליאריזציה" (הזרה). הוא לקח חפצים יומיומיים לחלוטין – נעל, סלע, כוס מים, שמיים – ושילב אותם בדרכים בלתי אפשריות.

בציור "ערך אישי", הוא מציג חדר שינה שבו החפצים הקטנים – מסרק, מברשת גילוח, גפרור –- הם ענקיים ותופסים את כל המרחב. למה הוא עשה את זה? כדי לגרום לנו להסתכל על המסרק שלנו בבוקר לא כעל מכשיר פונקציונלי, אלא כעל אובייקט פלאי ומסתורי.

מגריט טען כי "הנפש אוהבת את הלא-ידוע. היא אוהבת דימויים שמשמעותם אינה ידועה, שכן משמעותו של השכל עצמו אינה ידועה". הוא לא רצה שנפתור את הציורים שלו כמו חידה. הוא רצה שנשתהה מול המסתורין ונהנה מהעובדה שיש דברים שאי אפשר להסביר.

"בנו של אדם" והמגבעת כהסוואה

אחת היצירות המזוהות ביותר עם מגריט היא "בנו של אדם" – דיוקן עצמי של אדם בחליפה ומגבעת, שתפוח ירוק מרחף בדיוק מול פניו.

התפוח מסתיר את הפנים, אבל העין שלנו מנסה נואשות "לראות" מה יש מאחוריו. מגריט מסביר לנו כאן את טבע האדם: "כל דבר שאנו רואים מסתיר דבר אחר, ואנו תמיד רוצים לראות את מה שמוסתר על ידי מה שאנו רואים". זוהי תמצית הפילוסופיה שלו – המתח המתמיד בין הגלוי לנסתר.

המגבעת עצמה הפכה לסמל של האדם המודרני, האנונימי, זה שנטמע בהמון. מגריט השתמש בה כדי להראות שמתחת למעטה ה"נורמליות" של כולנו, מסתתרים עולמות של דמיון, פחדים ותהיות קיומיות.

מילים שמשנות מציאות: הציטוטים של מגריט

מגריט לא היה רק צייר, הוא היה הוגה דעות. אחד המשפטים המפורסמים שלו אומר: "להיות סוריאליסט פירושו להוציא מהזיכרון את כל מה שראינו, ולהיות תמיד בחיפוש אחר מה שמעולם לא היה".

הוא לא חיפש פנטזיה או מפלצות. הוא חיפש את ה"מופלא" בתוך הקיים. הוא האמין שהשפה שלנו היא "כלוב", ושהאמנות צריכה לעזור לנו לפרוץ את הסורגים שלו. כששאלו אותו מה המשמעות של ציור מסוים, הוא היה עונה לעיתים קרובות: "אין לזה משמעות, כי גם למסתורין אין משמעות – הוא פשוט קיים".

למה כדאי לכם להכיר את מגריט לעומק?

העולם המודרני מנסה כל הזמן לתת לנו תשובות מהירות. גוגל, ויקיפדיה, הרשתות החברתיות – הכל נראה נגיש, ברור ומוסבר. רנה מגריט הוא האנטי-דוט המושלם לעולם הזה. הכרת יצירתו של מגריט תעשיר את עולמכם כי היא תעניק לכם "עיניים חדשות". היא תלמד אתכם שסקרנות היא כוח-על ולכן אל תקבלו שום דבר כמובן מאליו, גם לא את הדברים הפשוטים ביותר. היא תלמד אתכם לחשוב באופן ביקורתי ולהבין שיש פער בין איך שדברים מוצגים לבין מה שהם באמת.והיא בעיקר תלמד אתכם להעריך את המסתורין ולהבין שלא הכל חייב להיות מוסבר כדי להיות בעל ערך. לפעמים השאלה חשובה הרבה יותר מהתשובה.

מגריט הוא אחד מעמודי התווך של תרבות המערב כי הוא לימד אותנו שהחופש האמיתי לא נמצא בנסיעות לקצה העולם, אלא ביכולת להסתכל על כוס מים שנמצאת על השולחן שלכם ולראות בה את כל פלאי היקום. הוא מזמין אתכם לפשוט את המגבעת המחשבתית שלכם, ולהתחיל להסתכל באמת.