נדחתה תביעת לשון הרע של קבלן האסבסט נגד אבנר הופשטיין
בית משפט השלום בקריות קבע כי תחקיר "עבודה רעילה" שפורסם ב'זמן ישראל' חוסה תחת הגנות "אמת בפרסום" ו"עיתונאות אחראית"; השופטת אלואז זערורה: "העיתונות החוקרת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה – לנביחתה ולנשיכתה יש השפעה אפקטיבית"
בפסק דין המהווה תמרור עזר משמעותי להגנה על חופש העיתונות וחשיבותו של "שיח הדעות" בישראל, דחה בית משפט השלום בקריות את תביעת לשון הרע שהגיש קבלן האסבסט עופר זהבי נגד העיתונאי אבנר הופשטיין ואתר החדשות "זמן ישראל". פסק הדין, שניתן ביום ה-6 באפריל 2026, חותם מאבק משפטי ממושך סביב תחקיר עיתונאי שחשף מחדלים חמורים בטיפול במפגעי אסבסט בעיר נהריה ובסביבתה.
ראשיתו של ההליך בפרסום תחקיר רחב היקף תחת הכותרת "עבודה רעילה" במרץ 2021. בתחקיר, עסק הופשטיין בשיעורי התמותה החריגים מסרטן ריאות נדיר (מזותליומה) באזור נהריה – שיעור הגבוה פי חמישה מהממוצע הארצי – וקשר זאת להתנהלות לקויה של העירייה והמשרד להגנת הסביבה בפינוי חומר האסבסט המסוכן. התובע, עופר זהבי, קבלן בעל רישיון לאסבסט פריך וצמנט, הוצג בכתבה כ"קבלן מקושר" הזוכה לנתח משמעותי מעבודות הפינוי בעיר, למרות סדרת סנקציות והתליות רישיון שהוטלו עליו לאורך השנים בשל ליקויים מקצועיים.
זהבי טען בתביעתו כי הפרסום, לצד פוסטים נוספים ברשתות החברתיות (פייסבוק וטוויטר), הציגו אותו כמי שמסכן חיי אדם, מתרשל בעבודתו ופועל במסגרת קשרי שחיתות עם עיריית נהריה. הוא דרש פיצויים בטענה כי מדובר בעובדות שגויות ובחצאי אמיתות שנועדו להכפיש את שמו הטוב.
כבוד השופטת אלואז זערורה, שבחנה את התיק לעומקו, קבעה כי הפרסומים אכן מהווים "לשון הרע" כהגדרתה בחוק, שכן הם עלולים לבזות את התובע בעיני הבריות ולפגוע במשלח ידו. עם זאת, השופטת קבעה כי לנתבעים עומדות הגנות מוצקות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, ובראשן הגנת ה"אמת בפרסום" (סעיף 14) והגנת ה"תום הלב" והעיתונאות האחראית (סעיף 15).
בפסק הדין המפורט, נתחה השופטת את הממצאים שהוצגו בתחקיר לגבי שלושה אתרים מרכזיים: כביש 89, רחוב מסריק ופארק יבנה. לגבי פארק יבנה, הוכח כי זהבי ביצע עבודות פינוי בניגוד לתנאי ההיתר – כולל שבירת לוחות אסבסט שיצרה אבק מסוכן – וכי הוא אף ננזף על כך על ידי המשרד להגנת הסביבה. לגבי הטענות להיותו "עבריין" במונחי המשטרה הירוקה, אישר זהבי בעצמו במהלך חקירתו הנגדית כי רישיונו הותלה למשך 242 ימים במצטבר לאורך העשור האחרון בשל עבירות שונות.
"עדותו של התובע הייתה רצופה באי דיוקים ומתחמקת באופן המקשה על מתן אמון בה", ציינה השופטת זערורה בפסק הדין. היא הוסיפה כי הנתבעים הציגו מסמכים רשמיים ועדויות של פעילים חברתיים, כמו דב משה וגיל צפריר, אשר תמכו בגרסת התחקיר והצביעו על מחדלים מתועדים בשטח.
חלק נכבד מפסק הדין הוקדש לחשיבותה של "עיתונאות אחראית". השופטת קבעה כי גם אם נפלו בכתבה אי-דיוקים קלים (כגון טעות ראשונית במספר הפרויקטים שביצע התובע עבור העירייה, שתוקנה במהירות), הרי שהופשטיין פעל בסטנדרטים עיתונאיים גבוהים. הוא ביצע אימות נתונים מול מקורות רבים, ערך סיורים בשטח, ונתן לתובע זכות תגובה הוגנת שפורסמה בגוף הכתבה.
השופטת הדגישה כי נושא האסבסט בנהריה הוא "עניין ציבורי" מובהק מן המעלה הראשונה, הנוגע לבריאות הציבור ולשימוש בכספי ציבור. לפיכך, קיימת חובה מוסרית וחברתית לפרסם את המידע, גם אם הוא כולל ביטויים חריפים או כותרות "בוטות" שנועדו למשוך את עין הקורא.
בסיכום דבריה, ציטטה השופטת את פסיקת בית המשפט העליון בעניין רגב, והזכירה כי העיתונות החוקרת אינה אמורה להיות "פודל מחמד", אלא כלב שמירה ערני שביקורתו הכרחית לקיום דמוקרטיה תקינה. "הגנה זו… תכליתה להחליש את האפקט המצנן שעלול להיות לדיני לשון הרע על העיסוק בעיתונות חוקרת", כתבה.
התביעה נדחתה במלואה. בית המשפט הטיל על עופר זהבי לשלם לנתבעים, אבנר הופשטיין וחברת "זמני ישראל בע"מ", הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח.
ת"א (קריות) 6636-05-21
