הפסד צורב למוסדות הסיעודיים: ביהמ"ש דחה תביעת ענק של 190 מיליון ש"ח נגד המדינה
למרות ניצחון מוקדם במישור המינהלי, השופט גרשון גונטובניק קבע כי המוסדות הגריאטריים כשלו בהוכחת נזק קונקרטי בתביעה הנזיקית; "הבחירה שלא לחשוף נתוני אמת עומדת בעוכריהם". המוסדות יחויבו בהוצאות משפט בסך של כחצי מיליון ש"ח.
עשר שנים של התדיינות משפטית מורכבת הגיעו לסיומן בטריקת דלת מהדהדת בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בפסק דין מקיף שניתן ב-9 באפריל 2026, דחה השופט גרשון גונטובניק את תביעתן של 26 חברות ועמותות המפעילות מוסדות אשפוז סיעודיים וגריאטריים נגד משרד הבריאות ומשרד האוצר. התובעות, שביקשו פיצוי על מה שהגדירו כ"תעריפים הפסדיים" שנכפו עליהן במכרז משנת 2008, יוצאות מההליך לא רק בידיים ריקות, אלא גם עם חוב של מאות אלפי שקלים בגין הוצאות משפט.
ראשיתה של הפרשה בשנת 2007, אז פרסמה המדינה מכרז פומבי לרכישת שירותי אשפוז גריאטריים. המוסדות, המטפלים בחולים סיעודיים ובתשושי נפש הממומנים ברובם על ידי המדינה, טענו כבר אז כי התעריפים שנקבעו במכרז אינם סבירים ואינם מאפשרים קיום בכבוד של המאושפזים. בסיבוב הראשון, שנערך בבית המשפט לעניינים מינהליים, הן זכו בניצחון משמעותי: המכרז בוטל לאחר שנקבע כי התעריפים אכן לקו בחוסר סבירות קיצוני.
בעקבות הביטול, פרסמה המדינה בשנת 2012 מכרז חדש עם תעריפים גבוהים משמעותית. המוסדות ראו בפער הזה – שבין התעריף הישן והנמוך לתעריף החדש והגבוה – הוכחה ניצחת לנזק שנגרם להם במשך השנים שבהן פעל המכרז המקורי. על בסיס פער זה, וחישוב המכפלה של ימי האשפוז בפועל, הוגשה תביעה אזרחית לפיצויים בסך של כ-190.6 מיליון ש"ח.
השופט גונטובניק, הידוע בניתוחיו המשפטיים המעמיקים, הבהיר בפסק הדין כי ההצלחה במישור המשפט המינהלי (ביטול המכרז) אינה מתרגמת באופן אוטומטי לזכאות לפיצויים במשפט האזרחי. לדבריו, בעוד שבמשפט המינהלי די להראות פגם בשיקול הדעת של הרשות, הרי שבדיני הנזיקין על התובע להוכיח נזק ממשי וקשר סיבתי.
"הנקודה הארכימדית של תיק מורכב זה מצויה בשאלת רכיב הנזק," כתב השופט. הוא מתח ביקורת על החלטת המוסדות לבסס את תביעתם על ה"פער" בין המכרזים, במקום להציג את הוצאותיהם האמיתיות ונתוני הרווח וההפסד שלהם בזמן אמת. "דרך המלך הייתה להצביע על ההוצאות שנשאו בהן בפועל, אך המוסדות בחרו ברובם להישאר בעלטה באופן מכוון."
במהלך הליך גילוי המסמכים, סירבו רוב המוסדות לחשוף את מאזניהם הפרטניים, בטענה שמדובר בסודות מסחריים רגישים. השופט קבע כי בחירה אסטרטגית זו עומדת להם לרועץ: "התובעות ניסו לחמוק מהחובה לבסס את נזקן בנתונים מדויקים. מי שמבקש פיצוי של מיליונים מקופת המדינה אינו יכול להסתתר מאחורי טענות של רגישות עסקית."
אחד הנדבכים המרכזיים שמוטטו את גרסת המוסדות היה ניתוח הנתונים של אותם מוסדות שכן נאלצו לחשוף את ספריהם. רו"ח שי ונה, המומחה מטעם המדינה, הציג נתונים שהראו כי בחלק מהמקרים, מצבם הכלכלי של המוסדות דווקא השתפר בתקופת המכרז "ההפסדי". כך למשל, "בית אבות ארבל" עלה מרווח תפעולי של 5% בשנת 2007 לרווח של 9% בשנת 2011, וזאת במקביל לעלייה בשיעור המאושפזים הממומנים על ידי המדינה.
השופט מצא כי חוות הדעת של המומחה מטעם המוסדות, הכלכלן דוד בועז, לא נשענה על תשתית איתנה מספיק. בועז עצמו הודה בחקירתו כי המדגם שעליו התבסס היה קטן וכי לא קיבל שיתוף פעולה מלא מכל המוסדות בחשיפת תלושי שכר ונתוני אמת.
בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי המדינה אמנם הפעילה שיקול דעת מורכב שתקצובו היה שנוי במחלוקת, אך לא הוכח שהתעריפים מנעו מתן שירות נאות או גרמו לנזק כספי לתובעות. התביעה נדחתה על כל עילותיה – הנזיקיות, החוזיות ועילות עשיית עושר ולא במשפט.
התובעות, שיוצגו על ידי עו"ד יצחק לוי ממשרד מ. פורת ושות', חויבו לשלם למדינה הוצאות משפט כבדות. השופט גונטובניק הטיל עליהן לשאת בעלות המומחים מטעם המדינה בסך של כ-210,000 ש"ח, ובנוסף בשכר טרחת עורכי דין בסך 300,000 ש"ח. את המדינה ייצגו בהליך עוה"ד עמי עבר הדני ומיטל בסלי-דובדבני מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
השופט חתם את פסק הדין בציינו כי אלמלא סבר שלמוסדות היו טענות ראויות להישמע בתחילת הדרך, סכום ההוצאות היה גבוה בהרבה, בהינתן היקף התביעה ומשך ניהולה.
ת"א 60861-12-14
