מכה לחברת הניכיון: תביעת המיליון של "אס.אר. אקורד" נדחתה בשל חריגה מהרשאה
בית משפט השלום ברמלה דחה את תביעתה של ענקית האשראי החוץ-בנקאי נגד תאגיד המים "מעיינות המשולש". השופט זיוון אלימי קבע כי מחיקת הגבלת הסחירות על השיקים בוצעה בניגוד לתקנון החברה וללא חתימת המנכ"ל, וכי על חברת הניכיון היה לבדוק את זכויות החתימה ברשם החברות.
ביום 11 באפריל 2026, פרסם בית משפט השלום ברמלה פסק דין דרמטי המשרטט את גבולות האחריות והזהירות הנדרשים מחברות העוסקות בניכיון שיקים. במרכז ההליך עמדה תביעה כספית על סך 1,014,000 ש"ח שהגישה חברת אס.אר. אקורד בע"מ, חברה ציבורית שבשליטת עדי צים העוסקת במתן שירותי מטבע ואשראי, נגד תאגיד המים מעיינות המשולש בע"מ המספק מים לטירה, כפר קאסם וג'לג'וליה.
התובעת ביקשה להיפרע משבעה שיקים שחוללו, אשר ניתנו לה במסגרת עסקאות ניכיון שנערכו עם חברת "מתלי מי תהום לגידול ירקות בע"מ" (להלן: "מתלי"). אלא שבסופו של יום, מצא השופט זיוון אלימי כי רשלנות בבדיקת מסמכי התאגיד ופגמים צורניים בשיקים מובילים לדחיית התביעה במלואה.
השתלשלות האירועים החלה בעסקיה השוטפים של הנתבעת, תאגיד מים שרכש מים מחברת "מתלי" ושילם תמורתם בסדרות של שיקים דחויים. מנכ"ל "מתלי", דאוד עותמאן, ביצע ארבע עסקאות ניכיון עם "אס.אר. אקורד", במסגרתן מסר לה 16 שיקים של תאגיד המים בסך כולל של כ-2.6 מיליון ש"ח.
התפנית אירעה כאשר התברר כי חודשים ארוכים לפני עסקאות הניכיון, הוסכם בין "מתלי" לבין תאגיד המים על החלפת חלק מהשיקים בשיקים חדשים. עותמאן התחייב להחזיר את השיקים הישנים אך לא עשה זאת, ובמקום זאת פנה לנכות אותם אצל "אס.אר. אקורד". השופט ציין בפסק הדין כי התמונה המצטיירת מעוררת "חשש של ממש שמדובר בסופו של יום במעשה מרמה שבוצע על ידי עותמאן".
המחלוקת המשפטית העיקרית נסובה סביב מחיקת המילים "למוטב בלבד" על גבי השיקים. מחיקה זו בוצעה על ידי רמזי בדיר, ששימש כיו"ר תאגיד המים, בצירוף חתימתו וחותמת החברה. "אס.אר. אקורד" טענה כי הסתמכה על דבריו של בדיר ועל אישורים טלפוניים שנתן להפקדת השיקים.
עם זאת, בית המשפט חשף כי סעיף 99 לתקנון ההתאגדות של תאגיד המים קובע מפורשות שזכויות החתימה המחייבות את החברה דורשות חתימה משותפת של הן יושב הראש והן המנכ"ל. מאחר שחתימת המנכ"ל לא הופיעה על מחיקת הגבלת הסחירות, נקבע כי הסיחור לא נעשה כדין.
השופט אלימי מתח ביקורת על סטנדרט הזהירות של חברת הניכיון וקבע: "הבדיקה הראשונית והבסיסית היא בדיקת תקנון החברה המוצג לעיון הציבור בתיק החברה ברשם החברות". לו הייתה התובעת מבצעת בדיקה פשוטה זו, הייתה מגלה כי בדיר אינו מוסמך לבטל את הגבלת הסיחור לבדו.
נדבך נוסף בפסק הדין עסק במעמדה של התובעת לפי פקודת השטרות. השופט קבע כי מאחר שבשיקים בוצע שינוי ניכר לעין (מחיקת "למוטב בלבד"), הם אינם יכולים להיחשב כ"שלמים ותקינים לפי מראם" כנדרש בסעיף 28 לפקודה. כתוצאה מכך, "אס.אר. אקורד" אינה נהנית ממעמד של אוחז כשורה, ולתאגיד המים עומדת הגנה טובה נגד התביעה – שכן השיקים הוחלפו ואמורים היו להיות מבוטלים.
השופט אף דחה את הניסיון לראות במכתבים מאוחרים או בפגישות אישור בדיעבד לחבות, בציינו כי חלק מהמסמכים שהוצגו מעוררים תמיהות קשות לגבי האותנטיות שלהם ומועד כתיבתם.
בשל דחיית התביעה, חויבה "אס.אר. אקורד" לשלם לתאגיד המים שכר טרחה והוצאות בסך כולל של 62,000 ש"ח. השופט חתם את פסק הדין בהערה כי מאחר ששני הצדדים נפלו קורבן למעשה מרמה של צד שלישי, מוטב היה לו היו מגיעים להסדר של חלוקת הנזק, אך משלא עשו כן – התביעה נדחית מכוח הדין.
ת"ט 60800-10-18
