בית המשפט העליון קבע: גם בהפרה יסודית של חוזה – ביטול מיידי ללא ארכה עלול להיחשב לחוסר תום לב

בית המשפט העליון קבע: גם בהפרה יסודית של חוזה – ביטול מיידי ללא ארכה עלול להיחשב לחוסר תום לב

המוכר ביקש לבטל עסקת מכר בשל איחור של ימים ספורים בתשלום יתרת התמורה, למרות שהוא עצמו איחר חודשים בהמצאת טופס 4. השופט גרוסקופף הפך את החלטת המחוזי וקבע: "עמידה דווקנית על זכות הביטול בנסיבות אלו מנוגדת לחובת תום הלב"

בפסק דין תקדימי ורחב יריעה שניתן ביום 14.4.2026, קבע בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כי זכות הביטול המוקנית לנפגע מהפרה יסודית של חוזה אינה מוחלטת. השופט עופר גרוסקופף, שכתב את פסק הדין המרכזי בהסכמת השופטים אלכס שטיין וגילה כנפי-שטייניץ, הבהיר כי גם כאשר צד לחוזה מבצע הפרה שהוגדרה כ"יסודית", על הצד הנפגע לפעול בתום לב בבואו לממש את זכות הביטול, ובנסיבות מסוימות עליו להעניק ארכה לתיקון ההפרה בטרם יביא את ההסכם לסיומו.

תחילתה של הפרשה ביולי 2020, אז חתמו בני הזוג ג'ק ריימונד וקרן סיימון ג'ייקובס (המערערים) על הסכם לרכישת בית במועצה המקומית אפרת מידי משה עמר (המשיב), תמורת סכום של כ-3.62 מיליון ש"ח. כחלק מההסכם, התחייב המוכר להמציא טופס 4 ואישור אכלוס בתוך שנה, בעוד שהרוכשים התחייבו לשלם את יתרת התמורה המכרעת (כ-2.6 מיליון ש"ח) בתוך עשרה ימי עסקים מהמצאת הטופס.

אלא שהמסלול החוזי לא היה חף ממכשולים. המוכר, משה עמר, איחר בהמצאת טופס 4 בשלושה חודשים מעבר למועד המוסכם. רק באוקטובר 2021 הומצא הטופס, ומרגע זה החל "מרוץ השעון" של הרוכשים להשגת המשכנתא. ב-31 באוקטובר 2021, שלושה ימים בלבד לאחר שתמה "ארכת החסד" החוזית של שבעה ימים, ומבלי שניתנה כל התראה מראש, שלח המוכר הודעת ביטול דרמטית של ההסכם עקב אי-תשלום יתרת התמורה במועד.

הרוכשים, שיוצגו על ידי עורכי הדין אסף בנמלך, נעמה הורן ודן קורב, טענו כי פעלו במהירות מול הבנק וכי העיכוב נבע מצורך בעדכון המשכנתא לאור חלוף הזמן שנגרם בשל מחדלי המוכר. מנגד, המוכר, שיוצג על ידי עורכי הדין עזרא שרייבר ויואל שרייבר, עמד על כך שהפרת מועד התשלום הוגדרה בהסכם כ"התחייבות יסודית", ולכן קמה לו זכות ביטול אוטומטית ומיידית ללא צורך בארכה.

בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל תחילה את עמדת המוכר וקבע כי הביטול נעשה כדין. אולם, השופט גרוסקופף בבית המשפט העליון בחר בגינה משפטית שונה המרככת את נוקשותו של חוק החוזים (תרופות).

בפסק דינו המפורט, ניתח השופט גרוסקופף את המושג "תניה גורפת" לפי סעיף 6 לחוק התרופות. הוא הציע מבחן מהותי במקום המבחן הטכני שהיה נהוג עד כה: תניה תיחשב כגורפת רק אם היא כורכת יחד הפרות שונות ללא הבחנה בין קלות לחמורות. במקרה זה, הוא קבע כי סעיף 18 להסכם, שהגדיר את מועדי התשלום כהתחייבות יסודית, אינו גורף שכן הוא התמקד בנושאי ליבה של העסקה. לפיכך, השופט הסכים כי הרוכשים אכן ביצעו "הפרה יסודית מוסכמת".

עם זאת, כאן הגיע החידוש המרכזי: השופט קבע כי עצם קיומה של הפרה יסודית אינו מעניק "צ'ק פתוח" לביטול שרירותי. מכוח סעיף 39 לחוק החוזים, המטיל חובת תום לב בשימוש בזכות חוזית, נקבע כי על המוכר היה להעניק לרוכשים ארכה קצרה.

"המוכר איחר בעצמו בהמצאת טופס 4 – איחור המהווה הפרה יסודית מצדו", כתב השופט גרוסקופף. "עיכוב זה יצר אי-ודאות אצל הרוכשים. עמידה דווקנית על זכות הביטול לאלתר, כשמדובר בעיכוב צפוי של ימים ספורים בלבד בהעברת סכום עתק, היא פעולה בחוסר תום לב". השופט אף חידד את האבחנה בין "חוסר תום לב אקטיבי" (תחבולה) לבין "חוסר תום לב פסיבי", וקבע כי במקרה זה, השתיקה של המוכר ושיגור הודעת הביטול המיידית היוו הפרה של חובת ההגינות המצופה מצדדים לחוזה.

לאור הקביעה כי הודעת הביטול ניתנה שלא כדין, הורה בית המשפט על אכיפת ההסכם. המערערים, בני הזוג ג'ייקובס, יישארו בביתם. עם זאת, כדי למנוע מצב של "עושר ולא במשפט", קבע בית המשפט מנגנון התחשבנות מורכב:

1. הרוכשים ישלמו את יתרת התמורה (2.62 מיליון ש"ח) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום ההפרה המקורית (אוקטובר 2021).

2. דמי השימוש הראויים ששילמו הרוכשים למוכר בעקבות פסק הדין של המחוזי יקוזזו מסכום זה.

3. פיצויי ההפרה היסודית של שני הצדדים (המוכר בגין טופס 4 והרוכשים בגין התשלום) קוזזו זה כנגד זה.

לבסוף, המוכר חויב בהוצאות משפט ושכר טרחה בסך 50,000 ש"ח עבור שתי הערכאות. פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לעורכי דין ולמתקשרים בחוזים – תום הלב הוא "עקרון על" המרחף מעל כל תניה חוזית, וגם ההפרה היסודית ביותר אינה מצדיקה תמיד "שבירת כלים" מיידית.

ע"א 6275/23