החיוך שהתעקם במידטאון: כך קרס מיזם המרפאה היוקרתית של ענקי השתלים והכירורג הבכיר

החיוך שהתעקם במידטאון: כך קרס מיזם המרפאה היוקרתית של ענקי השתלים והכירורג הבכיר

המיזם שהבטיח להיות "חלון הראווה" של רפואת השיניים בישראל הסתיים בטונים צורמים, האשמות ב"עבודה בשחור" ופסק דין מרתק של השופטת חנה פלינר שקבעה: כששותפים מתכננים רע – הם משלמים ביוקר.

במגדלי "מידטאון" היוקרתיים בלב תל אביב, הכל היה אמור להיראות אחרת. החזון היה נוצץ: מרפאת שיניים כירורגית בסטנדרט בינלאומי, חדרי ניתוח משוכללים ומרכז הדרכה עולמי למכירת שתלים דנטליים. בצד אחד ניצבו היזמים ואנשי העסקים הוותיקים איל מילמן ויחזקאל עדין, בעלי חברות שתלים מובילות. בצד השני ניצב פרופ' עדי לוריאן, כירורג פה ולסת בעל שם. אלא שמה שהתחיל כהבטחה הסתיים בנחיתת אונס משפטית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.

ביום ה-15 באפריל 2026, פרסמה סגנית הנשיא, השופטת חנה פלינר, פסק דין שמשרטט מסלול התרסקות של יחסי אמון שהפכו למלחמה יצרית. פסק הדין חושף כיצד אנשי עסקים מנוסים ורופא בכיר הקימו מיזם במיליוני שקלים מבלי לבדוק את הדבר הבסיסי ביותר: החוק.

שורש הבעיה, כפי שעלה מהדיונים, נעוץ ב"מניעות חוקית". פקודת רופאי השיניים בישראל אוסרת על רופא שיניים לנהל מרפאה בשותפות עם מי שאינו רופא. הצדדים, שגילו זאת רק בדיעבד, ניסו "לעקוף" את המגבלה באמצעות הסכמי נאמנות והתפטרויות מהדירקטוריון, אך האמון כבר החל להיסדק.

השופטת פלינר לא חסכה בשבטה משני הצדדים ותיארה זאת כ"תאונה משפטית" שיכולה הייתה להימנע בתכנון מוקדם.

כשהמשבר החריף בתחילת שנת 2021, הטונים עלו. התובעים, שיוצגו על ידי עו"ד בני פריטש, הטיחו בפרופ' לוריאן האשמות חמורות: החל מניהול כאוטי, דרך סחר לא חוקי בשתלים ועד לטענה הקשה ביותר – "עבודה בשחור" עם מטופלים. לוריאן, מצידו, שיוצג על ידי עורכי הדין גיא נוף ועמית גונן, הכחיש הכל מכל וכל.

השופטת פלינר, בגישה סקפטית ומקצועית, דחתה את מרבית ההאשמות הללו. היא קבעה כי לא הובאו ראיות לניהול לא תקין או לעבודה בשחור. עם זאת, היא מתחה ביקורת על לוריאן על כך שעזב את המרפאה באופן חד-צדדי באוגוסט 2021, תוך שהוא נוטל עמו ציוד רפואי חיוני (כמו מכונת הרדמה ודפיברילטור) מבלי לתאם זאת עם שותפיו לשעבר.

במרכז פסק הדין עמדה השאלה כיצד לפרק את החבילה כשאין הסכם חתום. הנתבעים טענו כי גובש "הסכם היפרדות" מחייב בטיוטות מיילים, בעוד התובעים טענו כי המשא ומתן "פוצץ" ולכן אין הסכם.

השופטת בחרה במסלול משפטי מעניין: היא קבעה כי אמנם לא נכרת חוזה פורמלי, אך ניתן להחיל את דוקטרינת ה"ביצוע בקירוב. המשמעות: בית המשפט יאכוף את המתווה שסוכם בין עורכי הדין בטיוטות האחרונות, כיוון שהוא משקף את הפתרון ההוגן ביותר בנסיבות שנוצרו.

הכרעת הדין עושה סדר במיליוני השקלים שהוזרמו למיזם:

• הלוואות הבנק: לוריאן העביר 2.1 מיליון ש"ח לכיסוי חלקו בהלוואות. השופטת קבעה כי מילמן ועדין חייבים להשיב לו את הסכום הזה.

• קנס על נטישה: מהסכום שיקבל לוריאן חזרה, יקוזזו "שישה חודשי התארגנות". השופטת קבעה כי מכיוון שלוריאן עזב בפתאומיות ולקח ציוד, על התובעים לקבל פיצוי השווה לשישה חודשי החזר הלוואה (כ-100 אלף ש"ח בחודש רעיוני).

• חוב השתלים: חברת "לוריאן מדיקל קונסלטנס" חויבה לשלם לחברת עדין סך של 146,328 ש"ח בגין שתלים שנרכשו ולא שולמו.

• דמי שכירות ושכר עבודה: כל התביעות לדמי שכירות רטרואקטיביים (מצד היזמים) ולשכר עבודה רטרואקטיבי (מצד הרופא) נדחו. השופטת קבעה כי הצדדים ויתרו עליהם הדדית בזמן אמת.

פסק הדין מסתיים במסר ברור לקהילה העסקית: בית המשפט לא יאפשר לצדדים להתעשר זה על חשבון זה בעקבות טעויות תכנון, אך גם לא ייתן פרס להתנהלות חסרת תום לב בשלב הגירושין העסקיים. כל צד נשלח לשאת בהוצאותיו המשפטיות, והשותפות הנוצצת במידטאון נחתמה רשמית בחדר הדיונים.

ת"א 43748-03-21