קרב על הגג בחולון: בית המשפט המחוזי דחה את תביעת רוכשי הדירה נגד חברת הבנייה
בני זוג שרכשו דירת יד שנייה תבעו את היזמית ואת מנהליה באופן אישי, בדרישה לקבל את מלוא זכויות הבנייה העתידיות בבניין ופיצויים על עיכוב ברישום. השופטת נועה גרוסמן קבעה: "התובעים נכנסו לעסקה בעיניים פקוחות למרות שידעו על הטעות ברישום"
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו הכריע השבוע במחלוקת משפטית ארוכת שנים סביב רישום זכויות במקרקעין בבניין ברחוב שמריהו לוין בחולון. בפסק דין מפורט שניתן ביום ה-15 באפריל 2026, דחתה כבוד השופטת נועה גרוסמן את מרבית טענותיהם של התובעים, בני הזוג עידן ועינת סגל-ברג, נגד חברת "א.ש. אילנות יזום שיווק ובניית פרוייקטים בע"מ" ומנהליה.
הפרשה החלה כאשר בני הזוג ברג רכשו בשנת 2016 זכויות חכירה בדירה הממוקמת בקומה האחרונה של בניין מגורים. את הדירה הם לא רכשו ישירות מהקבלן, אלא מבני זוג קודמים (משפחת עטיה) באמצעות כונסי נכסים. זמן קצר לאחר הרכישה, גילו התובעים כי שטח גג פנוי של כ-33 מ"ר, שאמור היה להיות מוצמד לדירתם, הוצמד בטעות לדירת השכנים. מעבר לתיקון הטעות הזו, דרשו התובעים לקבל לידיהם את הבעלות הבלעדית על כל זכויות הבנייה העתידיות בחלקה כולה, וכן פיצויים כספיים בסך 100,000 ש"ח בגין עוגמת נפש וירידת ערך.
במהלך המשפט, שבו יוצגו התובעים על ידי עו"ד אברהם סגל, נטען כי החברה היזמית התרשלה ברישום הבית המשותף וכי מנהליה, שי פרנקו ואופיר עקריש (הנתבעים 2 ו-3), צריכים לשאת באחריות אישית לנזקיהם. מנגד, הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד כלנית עקריש, טענו כי מדובר בטעות טכנית שטופלה במאמצים רבים מול עיריית חולון, וכי התובעים עצמם הם אלו שעיכבו את התיקון בשל סירובם לחתום על מסמכים ובנייה בלתי חוקית שביצעו על הגג.
אחד ממוקדי המחלוקת המרכזיים היה דרישת התובעים לנכס לעצמם את כל זכויות הבנייה העתידיות בבניין. השופטת גרוסמן דחתה דרישה זו מכל וכל. היא הסתמכה על עדותו של המוכר המקורי, מר עטיה, שהבהיר בבית המשפט כי מה שהיה חשוב לו הוא רק שהגג מעל ראשו יהיה פנוי ממתקנים (כמו אנטנות או דודי שמש של שכנים), ולאו דווקא שליטה בכל זכויות הבנייה בבניין כולו.
השופטת קבעה כי התובעים נכנסו בנעלי המוכרים, ומשכך אינם יכולים לדרוש זכויות עודפות שלא הוקנו למוכרים המקוריים. יתרה מכך, השופטת מתחה ביקורת על כך שהתובעים ביקשו לנכס לעצמם זכויות השייכות על פי התקנון לכלל דיירי הבניין, מבלי לצרף את השכנים כצד להליך. "התובעים חפצים לפגוע בזכויותיהם של יתר בעלי הדירות מבלי לתת להם הזדמנות להשמיע את קולם", ציינה בפסק הדין.
בנוגע לטעות בהצמדת הגג, התברר כי במהלך ניהול ההליך המשפטי (בדצמבר 2025), הושלם התיקון והגג אכן הוצמד לדירת התובעים. השופטת מצאה כי החברה פעלה "ללא לאות" מול הרשויות כדי לתקן את התקלה, אך נתקלה בקשיים מצד הוועדה המקומית ובחוסר שיתוף פעולה מצד התובעים עצמם.
בית המשפט קבע כי התובעים ידעו על הבעיה ברישום עוד לפני שחתמו על חוזה הרכישה. "הדבר מטיל צל על טענותיהם לפגיעה וקיפוח", נכתב. השופטת אף ציינה כי התובעים לא מיהרו להרוס מבנים בלתי חוקיים שהקימו על הגג, דבר שהיה תנאי של העירייה לביצוע התיקון הרישומי.
השופטת גרוסמן דחתה גם את הניסיון להטיל אחריות אישית על מנהלי החברה. היא קבעה כי לא הוכחה תרמית או התנהלות המצדיקה את "הרמת מסך ההתאגדות". להיפך, צוין כי המנהלים הזרימו כספים אישיים כדי להבטיח את עמידת החברה בהתחייבויותיה, וכי החברה נעזרה בייעוץ מקצועי שוטף של אדריכלים ועורכי דין.
בסיכומו של דבר, התביעה נדחתה על כל רכיביה הכספיים. השופטת קבעה כי התובעים לא הוכיחו נזק ממשי, לא הראו ניסיונות למכור את הדירה שנכשלו, וחוות דעת השמאי מטעמם התבססה על תוכניות בניין עיר שבוטלו. "התובעים נכנסו לעיסקה למרות הכל… יזהר הקונה", סיכמה השופטת.
למרות דחיית התביעה, ומתוך התחשבות בכך ששורש ההליך נבע מטעות ראשונית של החברה ברישום, פסקה השופטת הוצאות משפט "לקולא" בלבד. התובעים חויבו לשלם לנתבעים סכום של 15,000 ש"ח בגין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
ת"א 48819-12-19
