סוף לסאגת הסלמונלה: ביהמ"ש אישר פשרה בפרשת שטראוס – המבטחת תשלם 27 מיליון ש"ח
השופט אריאל צימרמן אישר את הסדר הפשרה שגובש בעקבות הריקול הענק בשנת 2022. למרות נזקים מוערכים של כמעט 300 מיליון ש"ח, נקבע כי הקשיים בהוכחת קשר סיבתי והפטור שניתן לנושאי משרה מצדיקים את סיום ההליך בפיצוי מופחת.
ביום 22 באפריל 2026, נחתם אחד הפרקים המשפטיים המורכבים והמשמעותיים ביותר בשוק המזון הישראלי בשנים האחרונות. כבוד השופט אריאל צימרמן מבית המשפט המחוזי בתל אביב (המחלקה הכלכלית), נתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין חברת שטראוס גרופ בע"מ לבין המבקשת, חברת אוליר מסחר ותעשיות בע"מ. במסגרת ההסדר, תשלם מבטחת החברה פיצוי ישיר של 27 מיליון ש"ח לקופת החברה, בנוסף לתשלום שכר טרחה וגמול למבקשת.
תחילת הפרשה באפריל 2022, ערב חג הפסח. בדיקות שגרתיות במפעל השוקולד והממתקים של שטראוס בנוף הגליל גילו חשד להימצאות חיידק הסלמונלה בקווי הייצור. האירוע התגלגל במהירות לביצוע החזר מוצרים ("Recall") חסר תקדים בהיקפו, שכלל את כל מוצרי השוקולד שיוצרו במפעל בחודשיים שקדמו לגילוי. המפעל הושבת לחלוטין למשך כארבעה חודשים, והנזק הנקי המצטבר לחברה נאמד בדו"חותיה בסכום של 293 מיליון ש"ח.
בעקבות האירוע, הגישה חברת אוליר בקשה לגילוי מסמכים לפי סעיף 198א לחוק החברות, במטרה לבחון הגשת תביעה נגזרת נגד נושאי המשרה בחברה. המבקשת טענה לכשלים חמורים בפיקוח ובהסתרת מידע מהותי מהציבור ומהמשקיעים
בתגובה להליכים המשפטיים, הקים דירקטוריון שטראוס ועדת תביעות בלתי תלויה בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל, ולצדה פרופ' שרון חנס ורוני קוברובסקי. הוועדה פעלה במשך כשנתיים, קיימה 47 ישיבות, ראיינה עשרות בעלי תפקידים ועיינה באלפי מסמכים.
ממצאי הוועדה, שפורטו בדו"ח מחזיק 225 עמודים, היו מורכבים. מצד אחד, הוועדה לא מצאה ראיות להפרת חובת אמונים מצד הדירקטוריון או פעולה מכוונת שלא לטובת החברה. מצד שני, נמצאו ליקויים משמעותיים בדרגי הביניים ובמטה האיכות: אי-ביצוע בדיקת סלמונלה שנתית בשנת 2021, טיפול לא מספק בתלונות של לקוחות גדולים (כמו חברת יוניליוור) , וחולשות במערכות הבקרה על נהלי היגיינה במפעל.
אחד הקשיים המרכזיים שזיהתה הוועדה היה "עמימות סיבתית". למרות החקירה המאומצת, לא ניתן היה לקבוע בוודאות מוחלטת מהו המקור המדויק לזיהום. בין האפשרויות שעלו: חדירת יונים למפעל, תשתיות מיושנות, ואף חשד לאבקת חלב נגועה שסופקה על ידי צד שלישי.
השופט צימרמן נדרש לשאלה מדוע לאשר פשרה על סך 27 מיליון ש"ח בלבד, כאשר הנזק גבוה כמעט פי עשרה. בנימוקיו, הדגיש השופט מספר גורמים קריטיים:
-
הגנת הפטור: בעלי המניות של שטראוס פטרו מראש את נושאי המשרה מאחריות בגין הפרת חובת זהירות. השופט ציין כי זוהי בחירה קולקטיבית של בעלי המניות שיש לכבדה.
-
קשיי הוכחה: היעדר יכולת להצביע על "גורם בלעדיו אין" לזיהום מקשה מאוד על ניהול תביעה נזיקית מוצלחת.
-
טובת החברה: ניהול הליך משפטי ממושך ויקר היה מחזיר את האירוע לכותרות, פוגע במוניטין ששוקם, ומשבית עובדים רבים ממלאכתם.
-
סטנדרט הפיקוח: השופט דן בהרחבה בהלכות הפיקוח מדלאוור (פסקי הדין Caremark ו-Marchand) וקבע כי במקרה של שטראוס, לא הוכח כשל מתמשך או התעלמות מוחלטת מ"דגלים אדומים" מצד הדירקטוריון ברמה המצדיקה הטלת אחריות אישית .
בנוסף לפיצוי הישיר לחברה, אישר בית המשפט שכר טרחה וגמול בסך כולל של כ-3.5 מיליון ש"ח (לפני מע"מ). הסכום כולל שכר טרחה בסך 3.15 מיליון ש"ח לבאי כוח המבקשת, גמול בסך 240,000 ש"ח לאוליר, והחזר הוצאות בסך 110,000 ש"ח. את המבקשת ייצגו עורכי הדין יעקב סבו, אוהד רוזן וחגי קלעי. את שטראוס גרופ ייצגו עורכי הדין ד"ר גיל אוריון, אלי בלכמן ועידן רייטר. את נושאי המשרה ייצגו עורכי הדין צבי אגמון וזאב גוטרייך.
בסיכום פסק הדין, ציין השופט צימרמן כי הסדר הפשרה הוא סביר וראוי בנסיבות העניין, שכן הוא מאזן נכונה בין הסיכויים והסיכונים ומאפשר לחברה להניח את הפרשה מאחוריה ולהתמקד בפעילותה השוטפת .
תנ"ג 51733-04-22
