"כחומר ביד היוצר": ביהמ"ש המחוזי ביטל צוואה שהדירה בן יחיד לטובת אחיינית וחבר

"כחומר ביד היוצר": ביהמ"ש המחוזי ביטל צוואה שהדירה בן יחיד לטובת אחיינית וחבר

השופט נפתלי שילה דחה את ערעור הנהנים וקבע כי המנוח, שסבל מדמנציה קלה, היה נתון להשפעה בלתי הוגנת ומניפולציות מצד קרוביו. פסק הדין חשף כיצד בודדו המערערים את האב ובנו, ואף "תפרו" לכאורה עלילה סביב ירושה אבודה בפרו כדי להעמיק את הקרע המשפחתי

בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, פרסם ביום ה-27 באפריל 2026 פסק דין דרמטי המאשר את ביטול צוואתו של קשיש שהדיר את בנו היחיד מעיזבונו. השופט נפתלי שילה (אב"ד), אליו הצטרפו השופטת סיגל יעקבי והשופט יחזקאל אליהו, קבע כי הצוואה אינה משקפת רצון חופשי ואמיתי, אלא היא תוצר של השפעה בלתי הוגנת ומעורבות פסולה מצד הנהנים.

המנוח, י.נ. ז"ל, נפטר בשנת 2022 כשהוא אלמן והותיר אחריו בן יחיד המתגורר בחו"ל. לאחר פטירתו, נדהם הבן לגלות כי אביו הותיר צוואה שנחתמה בשנת 2018, ובה הוא מוריש 75% מדירתו לחבר של הבן (המערער 2) ואת יתרת עיזבונו לאחייניתו (המערערת 1). בצוואה נטען כי השניים טיפלו בו במסירות, בעוד הבן הודר לחלוטין.

הבן הגיש התנגדות לצוואה בבית המשפט לענייני משפחה, בטענה שאביו לא היה כשיר וכי המערערים השפיעו עליו בצורה פסולה. בית המשפט קמא קיבל את טענותיו וביטל את הצוואה, ועל החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי על ידי המערערים. 

בפסק דינו המפורט, אימץ השופט שילה את "הלכת החוטים השזורים", הקובעת כי גם אם כל פגם בנפרד אינו מספיק לביטול צוואה, הרי שמצבור של נסיבות (חוטים) יכול ליצור תמונה ברורה של השפעה בלתי הוגנת.

הממצאים העובדתיים שנחשפו היו קשים: התברר כי המנוח, שסבל מדמנציה קלה, היה תלוי באופן מוחלט במערערים. במשך שבע שנים התגורר המערער עם משפחתו (שבע נפשות) בדירת שני החדרים הקטנה של המנוח, בעוד הקשיש נדחק לחדר קטן מלא בחפציהם, ואף נדרש לשלם מחצית מהוצאות הבית למרות שהמערער לא שילם לו שכר דירה. השופט קבע כי הסכמתו של המנוח לתנאים אלו ללא תלונה מוכיחה את תלותו העמוקה.

אחד הנדבכים המרכזיים בפסק הדין עסק בטענת המערערים כי המנוח כעס על בנו מאחר שזה "גנב" כביכול כספי ירושה המגיעים למנוח מסבת הבן בפרו. המערערים אף הציגו הקלטה שבה המנוח מטיח בבנו האשמות אלו.

אולם, בית המשפט קבע כי מדובר ב"סיפור בדים" שהמערערים החדירו לראשו של המנוח כשהיה במצב מוחלש. התברר כי לסבתא לא הייתה ירושה רלוונטית למנוח, וכי הכספים שקיבל הבן ניתנו לו כמחווה ממשפחת אימו בשל מצבו הכלכלי הקשה. המערערים ניצלו את עובדת מגורי הבן בחו"ל כדי למדר אותו ולשלוט בתקשורת בינו לבין אביו, תוך שהם מסננים שיחות ומונעים מהם קשר חופשי .

השופט שילה הצביע על שורה של פגמים בהליך עריכת הצוואה:

• עורך הדין: הצוואה נערכה על ידי עו"ד נבון, שהיה עורך הדין של משפחת המערערת.

• התשלום וההסעה: המערערת היא זו שהסיעה את המנוח לעורך הדין ואף מילאה בכתב ידה את השיקים לתשלום שכר הטרחה מחשבונו של המנוח.

• הפתק המסתורי: המנוח הגיע לפגישה עם פתק מוכן שבו פרטי הנהנים, אשר נכתב ככל הנראה על ידי המערערת.

• הסתרת המידע: המערערת שמרה על קיום הצוואה בסוד, ואף כשפנתה להתמנות כאפוטרופסית על המנוח שנה לאחר מכן, השמיטה בבקשתה את עובדת קיומו של הבן.

באופן חריג, עלה גם ספק לגבי תקינות החתימה. אחד העדים לצוואה העיד כי המנוח לא חתם בפניו וכי הוא (העד) חתם על המסמך לפני שהמנוח עשה זאת – בניגוד גמור לנדרש בחוק.

"המנוח היה בבחינת כחומר ביד היוצר מבחינת המערערים", סיכם השופט שילה. הוא דחה את בקשת המערערים להגיש ראיות חדשות מפרו, וקבע כי אין כל עילה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה.

הערעור נדחה במלואו. המערערים חויבו לשלם לבן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 40,000 ש"ח בערכאת הערעור, זאת בנוסף ל-55,000 ש"ח שנפסקו לחובתם בערכאה הדיונית.

עמ"ש 62094-09-25