המחוזי הכריע: שעבוד נכסים בפרויקטים של התחדשות עירונית אינו מהווה הפרה של הסכם בעלי המניות
השופטת מיכל רוזן עוזר דחתה את מרבית תביעתו של אסף שהם נגד שותפו לשעבר אייל רז וחברות המימון. עם זאת, נקבע כי שהם זכאי לקבל את הדוחות הכספיים של החברות: "זכות אישית הקבועה בדין"
בפסק דין מקיף שניתן ביום ה-23 באפריל 2026 , הכריע בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בסכסוך עסקי מורכב בין שני שותפים לשעבר בענף ההתחדשות העירונית. כבוד השופטת מיכל רוזן עוזר דחתה את טענת התובע, אסף שהם, כי שעבוד נכסי הפרויקטים לטובת גופי מימון היווה הפרה של הסכם בעלי המניות שנחתם בין הצדדים. מנגד, קיבל בית המשפט את דרישתו של שהם לקבל לידיו את הדוחות הכספיים של החברות בהן הוא מחזיק במניות, תוך הדגשה כי מדובר בזכות שאינה ניתנת להתניה.
הסכסוך המשפטי נסוב סביב שתי חברות, "ניצני א.ש.ר.א אחזקות בע"מ" ו-"א.ש.ר.א נכסים בע"מ", העוסקות בפרויקטים של תמ"א 38 ופינוי-בינוי. התובע, אסף שהם (המיוצג על ידי עוה"ד גילה בן זאב), מחזיק ב-30% ממניות חברות האם, בעוד הנתבע, אייל רז (המיוצג על ידי עורכי הדין יוסף משיח ונטע משיח-שטינמץ), מחזיק ב-70% מהמניות.
באפריל 2020, בעקבות מחלוקות שנתגלעו בין השניים, נחתם "הסכם בעלי מניות" שנועד להסדיר את אופן ניהול הפרויקטים והפרדת הכוחות ביניהם. במסגרת ההסכם, הועברו שני פרויקטים לבעלותו וניהולו הבלעדי של שהם, בעוד שאר הפרויקטים נותרו בניהולו הבלעדי של רז.
ליבת התביעה התמקדה בסעיף 8 להסכם, בו נקבע כי שהם "לא יידרש להשקיע כספים ולא יחתום על כל שיעבוד ו/או כל ערבות אישית" לטובת פרויקטים שבניהולו של רז. שהם טען כי אייל רז הפר סעיף זה כאשר שעבד את נכסי חברות הבת (חברות הפרויקט) לטובת הנתבעות 2 ו-3, "כלל חברה לביטוח" ו"מכלול התחדשות עירונית" (המיוצגות על ידי עו"ד תומר בר נתן ממשרד ארנון, תדמור-לוי).
לטענת שהם, שעבוד נכסי חברות הבת והיתרות בחשבון הליווי מהווה "שעבוד בפועל" של מניותיו בחברת האם, דבר שגרם לו לנזק ופגע ביכולתו לקבל אשראי לפרויקטים שלו. מנגד, טען רז כי ההסכם רוקן את מניותיו של שהם מתוכן כלכלי וכי הזכות לנהל את הפרויקטים בבלעדיות כוללת את הסמכות לשעבדם לצורך קבלת ליווי בנקאי.
בית המשפט דחה את פרשנותו של שהם. השופטת רוזן עוזר קבעה כי בלשון החוזה, שנערך בין צדדים עסקיים מתוחכמים, יש לתת מעמד בכורה לכתוב. "הסעיף אינו דן במגבלות שיוטלו על שעבוד נכסים… ודאי שהוא אינו עוסק בהתחייבות לשמור על ערכן הכלכלי של מניות הצד השני".
יתרה מכך, בית המשפט הדגיש את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת. נקבע כי לא ניתן לראות בשעבוד המוטל על נכסי חברה באשכול חברות ככזה המוטל על מניותיו של בעל המניות בחברת האם. השופטת ציינה כי דרישתו של שהם חותרת תחת המנהג המקובל בעולם הנדל"ן, שכן ללא שעבוד הפרויקט ויתרות המזומנים, לא ניתן לקבל ליווי פיננסי.
למרות דחיית הטענות בעניין השעבודים, שהם רשם הישג בתחום השקיפות התאגידית. רז התנגד למסירת דוחות כספיים לשהם, בטענה כי המניות חסרות ערך וכי שהם מנסה "לדוג" מידע מקצועי של מתחרה.
בית המשפט הבהיר כי חוק החברות מקנה לכל בעל מניה בחברה פרטית זכות אישית ובלתי מותנית לקבל העתק מהדוחות הכספיים. "לא ניתן ללמוד על ויתור משתמע על קבלת דוחות כספיים" מהעובדה שהצדדים הסכימו שלא לקיים אסיפות כלליות. בהתאם לכך, חויב רז למסור לשהם את הדוחות הכספיים של חברות האם לשנים 2019-2020.
בסיכומו של דבר, נדחתה התביעה נגד חברות המימון "כלל", "מכלול", "ברק מימון" ו"ברק נדל"ן". בשל העובדה שמרבית התביעה נדחתה והתנהלות התובע הכבידה על ההליך, הטיל בית המשפט על אסף שהם הוצאות משפט משמעותיות: תשלום של 75,000 ש"ח לאייל רז, ותשלום של 100,000 ש"ח בתוספת מע"מ לנתבעות "כלל" ו"מכלול".
פסק הדין מהווה תזכורת חשיבות הניסוח המדויק של הסכמים עסקיים וההפרדה המשפטית הברורה שבין נכסי החברה לזכויות בעלי המניות, גם באשכולות חברות הדוקים.
ת"א 62181-10-21
