העליון התיר לאילן שילוח לעיין בתיק הסכסוך המשפחתי של מירילשווילי
השופטת רות רונן קבעה כי עקרון פומביות הדיון והנטל המופחת על צד שלישי המבקש לעיין בתיק גוברים על טענות כלליות לחיסיון ופגיעה בשם טוב; הפרשה שמתחילה בציוצים על קשרים פוליטיים וסנקציות באוקראינה מגיעה להכרעה עקרונית בבית המשפט העליון המעדיפה שקיפות על פני סודיות
בתאריך 26 באפריל 2026, ניתן בבית המשפט העליון החלטה המשרטטת את גבולות השקיפות בהליכים משפטיים המשיקים לעולמות הבוררות והסכסוכים העסקיים רגישים. כבוד השופטת רות רונן, בפסק דין ומנומק, קיבלה את ערעורו של הפרסומאי אילן שילוח, והורתה לאפשר לו לעיין בתיק בית משפט שעסק בבקשה לביטול פסק בוררות בין האחים גבריאל מיראלי ומיכאל מירילשווילי. ההחלטה מהווה תזכורת מהדהדת לכך שגם בעידן של בוררויות חסויות, ברגע שהצדדים פוסעים אל תוך היכל המשפט המדינתי, עקרון פומביות הדיון הופך לכלל הדומיננטי.
שורשיה של הפרשה המשפטית נעוצים בתביעת לשון הרע שהגיש מיכאל מירילשווילי נגד אילן שילוח באוגוסט 2025. התביעה התמקדה בשני פרסומים של שילוח ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר). בפרסום הראשון נטען לקיומה של מערכת "יחסי תן וקח" בין ראש הממשלה לבין משפחת מירילשווילי, במסגרתה זוכה חברת המשפחה לקידום בתמורה לסיקור אוהד בערוץ 14, הנמצא בבעלות בנו של מירילשווילי. בפרסום השני נטען כי באוקראינה ננקטו סנקציות נגד מירילשווילי בשל חשדות לשיתוף פעולה עם נשיא רוסיה ומפקד "כוח וגנר".
כחלק מאסטרטגיית ההגנה שלו, ביקש שילוח לעיין בתיק שהתנהל בבית המשפט המחוזי, שם ניסה האח, גבריאל מיראלי, לבטל פסק בוררות שניתן בסכסוך בינו לבין מיכאל. שילוח טען כי בתיק הבוררות הועלו טענות דומות לאלו העומדות במרכז תביעת הדיבה, כולל טענות על דפוסי פעולה עסקיים ושימוש בקרובי משפחה לצורך שליטה בגופים שונים.
בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי השופטת יהודית שבח, דחה תחילה את בקשת העיון בטענה לחשש מפגיעה בשמם הטוב של הבוררים, שיוחסו להם טענות לשוחד שכלל לא נבחנו לגופן. אולם, השופטת רונן בבית המשפט העליון הפכה את ההחלטה על פיה.
השופטת רונן הדגישה כי הנטל המוטל על צד שלישי המבקש לעיין בתיק הוא "קל ומצומצם". לדבריה, כאשר אדם מבקש עיון לצורך הליך משפטי אחר שיש לו קשר ענייני, הוא אינו נדרש להסביר בדיוק כיצד המידע יועיל לו. מנגד, על המתנגד לעיון להציג "טעם ממשי וכבד משקל" וסיבה קונקרטית למניעת השקיפות.
אחת הנקודות המרתקות בהחלטה היא התייחסותה של רונן למעמד הבוררים. היא דחתה את הגישה המבקשת לגונן על שמם הטוב באופן אבסולוטי, וציטטה את השופט חשין המנוח שקבע כי שופטים צריכים לראות עצמם כיושבים ב"בית זכוכית" החשוף לעין כל. קביעה זו הוחלה כעת גם על בוררים: "בוררים… עשויים להיחשף לטענות שעלולות להיטען בהליך אזרחי… ביחס ליושרם המקצועי". חשיפה זו, קבעה רונן, היא חלק אינטגרלי מהתפקיד ומהביקורת השיפוטית.
מירילשווילי טען כי התיק כולל עניינים אישיים, משפחתיים ועסקיים רגישים שחשיפתם תסב לו נזק. השופטת רונן לא התרשמה וקבעה כי טענות אלו נטענו "בעלמא", ללא פירוט של נזק קונקרטי או זיהוי המסמכים הרגישים. יתרה מכך, היא ציינה כי פרטי הסכסוך כבר פורסמו בעבר בשורה של החלטות שיפוטיות, דבר המקהה את טענת הפגיעה בפרטיות.
גם הטענה כי הליכי בוררות הם חסויים מטבעם נדחתה. רונן הבהירה כי הדין הישראלי אינו מכיר בחיסיון אוטומטי על הליכי בוררות כלפי צדדים שלישיים, ובוודאי לא כאשר מדובר בכתבי טענות שהוגשו לבית המשפט במסגרת הליך פומבי לביטול פסק הבוררות.
בסיכומו של דבר, הורתה השופטת רונן להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן אילו מסמכים להעביר לשילוח. היא הציעה להשתמש בכלים מידתיים כמו השחרת שמות הבוררים או החתמת שילוח על התחייבות לסודיות, במקום חסימה מוחלטת של העיון. כפועל יוצא, חויב מירילשווילי לשלם לשילוח הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.
ייצגו את המבקש, אילן שילוח: עורכי הדין רון ברקמן, שחר הזלקורן ושלי זיק. ייצגו את המשיב 2, מיכאל מירילשווילי: עורכי הדין תומר ויסמן, אריק ברנאייזן ואילן שטרנברג.
רע"א 52259-02-26
