פיצוי של 200,000 ש"ח לארגון "אחים לנשק" בתביעת לשון הרע
השופט יעקב שפסר דחה את טענותיה של הנתבעת להגנת "אמת בפרסום" או "תום לב", וקבע כי ייחוס בגידה וריגול לארגון ולמייסדו נעשה ללא בסיס עובדתי. "מדובר בפרסומים משפילים ומבזים שפורסמו מתוך כוונה לפגוע"
בתאריך 26 באפריל 2026 , נתן בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פסק דין בתביעת לשון הרע שהגישה עמותת "אחים ואחיות לנשק – למען הדמוקרטיה" ואחד ממייסדיה, קצין צה"ל המזוהה בראשי התיבות א.ש., כנגד מורן לויאן. השופט הבכיר יעקב שפסר קיבל את התביעה וקבע כי סדרת פרסומים שפרסמה לויאן ברשת החברתית X (לשעבר טוויטר) מהווה לשון הרע, תוך שהוא דוחה את ניסיונותיה לחסות תחת הגנות החוק או לסווג את התביעה כ"תביעת השתקה" (SLAPP).
ראשיתה של הפרשה בחודש ספטמבר 2024, אז העלתה הנתבעת סדרת פוסטים שקשרו בין התובעים לבין פרשה ביטחונית שבה הואשם אדם בשם אסף שמואלביץ' בעבירות ריגול (שממנה זוכה בהמשך מחמת אי שפיות). בפרסומיה, ייחסה הנתבעת לתובעים מעשים של "ריגול ובגידה במדינה", כינתה אותם "בוגדים", "רוצחים" ו"מתועבים", וטענה כי פועלו של התובע א.ש. מנע כניסת כוחות להצלת חטופים ב-7 באוקטובר. את התובעים ייצגו בהליך עורכי הדין עמית מור ויותם שמיר, ואילו את הנתבעת ייצגה עורכת הדין מרי אביב.
בפסק דינו בחן השופט שפסר האם עומדת לנתבעת הגנת "אמת בפרסום". הוא קבע כי לויאן לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש. מעיון בכתב האישום של שמואלביץ' עלה כי שמו של התובע א.ש. כלל לא הוזכר בו כחשוד, וכי אזכורו היה טכני בלבד בנוגע לכניסה לבסיס, ללא כל קשר לפרשיית הריגול או לעיכוב כוחות הצלה. בית המשפט אף דחה את הסתמכותה של הנתבעת על דברי סגן השר אלמוג כהן, ששימש כעד מטעמה. השופט ציין כי עדותו של סגן השר הייתה "עדות שמועה בלבד" ונטולת תימוכין ראייתיים, כפי שנקבע גם בהחלטת בג"צ בעניינו בעבר.
עוד נדחתה הגנת "תום הלב". השופט קבע כי מאחר שהנתבעת החזיקה בכתב האישום טרם הפרסומים, היא ידעה כי אין אמת בהאשמותיה החמורות בדבר בגידה, או למצער לא נקטה באמצעים סבירים לבדיקת העובדות. "המשמעות המיידית העולה אצל הקורא הסביר מהפרסומים היא כי התובעים בגדו במדינה, סייעו למרגל ובשל מעשיהם נרצחו חטופים", כתב השופט, והוסיף כי מדובר בתיאור עובדתי כוזב ולא בהבעת דעה לגיטימית.
נקודה מרכזית בפסק הדין נגעה לטענת הנתבעת כי מדובר ב"תביעת השתקה". בית המשפט ניתח את המאפיינים שנקבעו בפסיקה לסיווג זה – פערי כוחות, עילת תביעה חסרת יסוד וסכום מופרז – ומצא כי הם אינם מתקיימים כאן. השופט קבע כי התביעה מבוססת, שכן היא עוסקת בייחוס עבירות פליליות חמורות ללא בסיס, וכי בעידן הרשתות החברתיות לא הוכח פער כוחות משמעותי המונע מהנתבעת להשמיע את קולה. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעת התובע א.ש. לפיצוי בגין פגיעה בפרטיות, בקבעו כי עצם השימוש בתמונתו שצולמה מראיון טלוויזיוני אינו מהווה פגיעה בפרטיות לפי החוק, וכי הנזק כבר נבלע בעילת לשון הרע.
בסוגיית הפיצוי, בחר השופט לראות בעשרת הפרסומים "פרסום אחד" לצורך חישוב הפיצוי ללא הוכחת נזק, בהתאם למבחני תוכן וזמן דומים. עם זאת, מאחר שנקבע כי הפרסומים נעשו ב"כוונה לפגוע", הורה בית המשפט על כפל פיצוי. הנתבעת חויבה לשלם לכל אחד מהתובעים (העמותה והתובע א.ש.) סך של 100,000 ש"ח (ובסך הכל 200,000 ש"ח), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, נפסקו לחובתה הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 50,000 ש"ח. כמו כן, ניתן צו להסרה מיידית של הפרסומים מכל הפלטפורמות.
ת"א 62658-11-24
