מכה אנושה ל"ספאם" בנדל"ן: חברת הומלנד והבעלים יפצו ב-2.5 מיליון ש"ח
בית משפט השלום בתל אביב קיבל תובענה ייצוגית נגד רשת התיווך "הומלנד", לאחר שקבע כי שלחה מיליוני מסרונים ומיילים ללא הסכמה; השופט דחה את טענת הנתבעים כי "מתקפת סייבר" מחקה את אישורי ההצטרפות של הנמענים.
בתאריך 3 במאי 2026 , בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, ניתן פסק דין דרמטי המהווה תמרור אזהרה לכל גוף שיווקי בישראל. כבוד השופט עדי הדר קיבל תובענה ייצוגית רחבת היקף שהוגשה נגד חברת הומלנד טי.אל.וי. 1998 בע"מ, חברת שבט דן אחזקות ושותפויות בע"מ, והבעלים יוסף סיונוב. בית המשפט קבע כי הנתבעים הפרו באופן שיטתי ומכוון את חוק התקשורת (בזק ושידורים) – הידוע כ"חוק הספאם" – וחייב אותם בתשלום פיצויים בסך 2.5 מיליון ש"ח לקרן לתובענות ייצוגיות.
ההליך המשפטי החל בספטמבר 2022, כאשר שלושה תובעים – אוריאל רז המאושר, אבישי שגיא ויאנה ושקביץ – הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית. התובעים, שיוצגו על ידי עו"ד לירון פרמינגר , טענו כי הנתבעים שיגרו אליהם ואל עשרות אלפי נמענים אחרים דברי פרסומת מבלי שניתנה לכך הסכמה מפורשת מראש, ובחלק מהמקרים אף לאחר שנשלחו הודעות סירוב ברורות.
מנגד, הנתבעים, שיוצגו על ידי עו"ד רם דקל, טענו כי הם מקפידים על הוראות הדין וכי כל נמען שקיבל הודעה נתן את הסכמתו בדרך כלשהי – אם דרך אתר האינטרנט של החברה ואם בשיחות טלפוניות שתועדו. אלא שבית המשפט מצא כי הנתבעים לא הצליחו להציג ולו אסמכתא אחת להסכמה פוזיטיבית של מי מהתובעים.
אחת הנקודות המרתקות בפסק הדין נוגעת לניסיון של הנתבעים להסביר את היעדר התיעוד להסכמות הנמענים. הנתבעים טענו כי נפלו קורבן למתקפת סייבר על ספק שירותי התקשורת שלהם, חברת BMBY, בספטמבר 2021. לטענתם, המתקפה מחקה קבצים והקלטות שהיו אמורים להוכיח כי הנמענים (ובהם התובעת יאנה ושקביץ) אכן הסכימו לקבל דיוור שיווקי.
השופט הדר, בגישה סקפטית ומעמיקה, בחן את העדויות של מומחי המחשוב ומנהלי המערכות. הוא מצא סתירות מהותיות בין גרסת סמנכ"ל התפעול של חברת BMBY, שטען כי המידע אבד ללא שחזור, לבין עדותה של מנהלת שירות הלקוחות ב-BMBY בזמן אמת, שהעידה כי מרבית המידע דווקא שוחזר. השופט קבע כי הטענה לאובדן ראיות עקב מתקפת סייבר נותרה "טענה בעלמא" ודחה אותה.
חומרת פסק הדין נובעת גם מהעובדה שהומלנד כבר עמדה בעבר בפני הליכים דומים. בית המשפט ציין כי בשנת 2020 הוגשה נגד החברה בקשה לייצוגית שהסתיימה בהסדר הסתלקות, במסגרתו התחייבה החברה לרענן נהלים ולהפסיק את המשלוחים המפרים. למרות זאת, הראיות בהליך הנוכחי הראו כי החברה המשיכה בשלה, ואף הגדילה לעשות כששלחה הודעות לנמענים בשעות לא סבירות – כמו חמש בבוקר.
השופט הדר לא חסך בביקורת על הנתבע יוסף סיונוב, הבעלים והמנהל של החברות. למרות ניסיונו של סיונוב להטיל את האחריות על עובדיו או על "תקלות נקודתיות", בית המשפט קבע כי הייתה לו מעורבות אישית וישירה בקביעת נוסח ההודעות ובאישור המשלוחים. סיונוב הוגדר על ידי השופט כמי שגרם לכך שהנתבעות הן "שור מועד" בכל הנוגע למשלוח פרסומים שלא כדין.
בסיכומם של דברים, קבע בית המשפט כי הנתבעים שלחו כ-1.5 מיליון הודעות דואר אלקטרוני וכ-3.7 מיליון מסרונים. למרות היקפי הענק, השופט בחר באומדן נזק זהיר של 5 ש"ח לכל הודעה מפרה, אך בשל מגבלת הסמכות העניינית של בית משפט השלום, הועמד סכום הפיצוי הכולל על 2.5 מיליון ש"ח.
בנוסף לפיצוי הכספי, הוציא בית המשפט צו מניעה האוסר על הנתבעים להמשיך לשלוח דברי פרסומת בניגוד לחוק, וצו עשה המחייב אותם לתקן את דרכיהם ולשלוח הודעות רק למי שנתן הסכמה מפורשת מראש.
התובעים המייצגים יקבלו גמול כולל של 50,000 ש"ח, ועורך דינם יקבל שכר טרחה בסך 200,000 ש"ח. הנתבעים חויבו גם בהוצאות משפט נוספות בסך 15,000 ש"ח. פסק הדין מהווה תזכורת לכך שבמדינת ישראל, גם תחת מעטפת של חברה בע"מ, מנהלים עשויים לשאת באחריות אישית להפרות חוק התקשורת, וכי טענות טכנולוגיות מורכבות לא יהוו הגנה ללא גיבוי ראייתי מוצק.
ת"צ (ת"א) 21265-09-22
