הסוף לסכסוך הקרקעות בשווי מיליונים: ביהמ"ש דחה את תביעת הבעלות של משפחת קורין ברמלה
לאחר עשורים של מאבקים משפטיים וטענות לטעות ברישום, קבע בית המשפט המחוזי כי השטח שקיבלה משפחת קורין תואם את הסכם המכר; השופטת מתחה ביקורת על הניסיון "לאחוז בחבל משני קצותיו" וחייבה את התובעים בהוצאות
בפסק דין שניתן ביום ה-4 במאי 2026, שם בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קץ לסכסוך מקרקעין מורכב ויצרי שידע אזור התעשייה ברמלה. השופטת יעל טויסטר ישראלי דחתה את תביעתה של נאווה קורין, שנכנסה בנעלי בעלה המנוח יגאל קורין ז"ל, לקבלת בעלות על "רצועה אחורית" בשטח של 115 מ"ר בחלקה 91 ברחוב היצירה.
הפרשה החלה עוד בשנות ה-60, כאשר יגאל קורין ודוד ניסן (שגם הוא הלך לעולמו במהלך ההליך) היו שותפים עסקיים שנפרדו. המקרקעין, שהיו בבעלות עיריית רמלה, הושכרו ומאוחר יותר נמכרו למחזיקים השונים בשרשרת הסכמים שנפרסה על פני עשורים. בשנת 1999 חתם קורין על הסכם מכר עם העירייה לרכישת שטח של 522.12 מ"ר.
המחלוקת המרכזית נסובה סביב הפער שבין המלל בהסכם לבין התשריט שצורף אליו. בעוד שההסכם נקב במפורש בשטח של 522 מ"ר, התשריט כלל בתוכו רצועה אחורית שהתובעת טענה כי היא שייכת להם מכוח החזקה רבת שנים. מנגד, עיריית רמלה והיורשים של דוד ניסן טענו כי הרישום הנוכחי, שבו הרצועה האחורית שייכת למשפחת ניסן, הוא הרישום הנכון והסופי.
במהלך הדיונים נחשפה עדותו של עו"ד רועי בר, שטיפל ברישום עבור העירייה. בר הסביר כי הרישום בשנת 2017 לא היה טעות, אלא "כוונת מכוון" שנועדה להציל את עסקיו של קורין. לדבריו, בסיור בשטח התברר כי מרכז העסק של קורין (מאפייה) פועל ב"רצועה קדמית" שאינה מופיעה בתשריט המכר המקורי.
העירייה החליטה להקצות לקורין את הרצועה הקדמית הפונה לרחוב, במקום הרצועה האחורית שהוגדרה כ"מזבלה של חלקי מתכת", וזאת כדי למנוע מצב שבו השטח שלו יהפוך ל"מובלעת" ללא גישה לרחוב. השופטת קיבלה הסבר זה וקבעה כי "לא הוכח כי העירייה התחייבה או הסכימה להגדיל את שטח המגרש של קורין ללא תמורה".
אחד הנדבכים המרכזיים בדחיית התביעה היה "השתק שיפוטי". בית המשפט קבע כי קורין עצמו יזם הליך קודם בשנת 2018 שבו ביקש לרשום את זכויותיו בדיוק כפי שהן רשומות כיום, ללא הרצועה האחורית. השופטת קבעה כי התובע ביקש "לאחוז בחבל משני קצותיו" – ליהנות מהרצועה הקדמית שקיבל ולדרוש גם את האחורית, ובכך להגיע לשטח של כ-640 מ"ר, בניגוד גמור לחוזה שחתם עליו.
השופטת טויסטר ישראלי לא חסכה בביקורת על העד מטעם התובעים, גיא קורין (בנו של המנוח), וציינה כי עדותו הייתה מתחכמת וכי הוא נמנע ממתן תשובות מספקות. כמו כן, צוין כי בית המשפט שקל לשנות את זווית דוכן העדים בשל קשר עין פסול שנוצר בין העד לבין באי כוחו במהלך החקירה.
גם חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, יאיר איזבוצקי, זכתה למשקל נמוך לאחר שהודה כי לא הוא ביצע את המדידות בפועל וכי זיכרונו "אינו משהו".
בסיום פסק הדין, הדגישה השופטת את עקרון סופיות המרשם במקרקעין מוסדרים. היא קבעה כי הרישום משקף נאמנה את גודל השטח שנרכש בהסכם (522 מ"ר) וכי אין הצדקה לתיקונו.
התובעת חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 18,000 ש"ח, מתוכם 5,000 ש"ח לעיריית רמלה והיתרה ליורשי משפחת ניסן.
ת"א 45268-11-21
