קרב הצעצועים הגיע לסיומו: יצרנית משחקי הילדים "ליל מונקי" תשלם מיליוני שקלים למפעל הפלסטיק
בית המשפט המחוזי הכריע בסכסוך המורכב שבין חברת "אולטרפלסט" לבין מותג הצעצועים הבינלאומי "ליל מונקי": נדחתה מרבית התביעה שכנגד על נזקים בגין מוצרים פגומים, והתקבלה התביעה לתשלום חוב עתק בגין שירותי ייצור. השופטת יעל מושקוביץ: "מרבית האחריות לחוסרים בערכות מוטלת על מזמינת העבודה"
סכסוך עסקי ומשפטי מר וממושך בין יצרנית מוצרי פלסטיק לבין אחת מחברות משחקי הילדים המוכרות בישראל, הגיע ב-4 במאי 2026 לסיומו בפסק דין מפורט של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד. בלב המחלוקת עמדו מאות אלפי חלקי פלסטיק, עשרות אלפי ערכות של מתקן הטיפוס הפופולרי "Dome Climber" (כיפת טיפוס) וחובות כספיים שהלכו ותפחו.
מערכת היחסים המקצועית בין חברת אולטרפלסט טכנולוגיות 2018 בע"מ (התובעת), המפעילה מפעל להזרקת פלסטיק, לבין חברת ליל מונקי בע"מ (הנתבעת), המתכננת ומשווקת משחקי ילדים, החלה עוד בשנת 2015. אולטרפלסט ייצרה עבור ליל מונקי את חלקי הפלסטיק, ארזה אותם בערכות וביצעה את שילוחם למפיצים ברחבי העולם, בין היתר לרשתות ענק כמו "לידל" בגרמניה וחנויות בארה"ב ובאוסטרליה.
המשבר פרץ כאשר אולטרפלסט, המיוצגת על ידי עו"ד גדעון גולדשטיין, הגישה תביעה על סך של כ-2.9 מיליון ש"ח בגין חובות שלא שולמו עבור שירותי ייצור ומלאי. מנגד, ליל מונקי ומנהלה ובעל המניות בה, מר עדו קליין, המיוצגים על ידי עו"ד ראובן ברעם, הגישו תביעה שכנגד על סך של כ-3 מיליון ש"ח. לטענתם, רשלנות של המפעל בייצור הובילה לאספקת מוצרים פגומים וחוסרים חמורים בחלקים בתוך האריזות, מה שגרם לקריסת המוניטין של המותג באמזון ובשווקים הבינלאומיים.
כבוד השופטת יעל מושקוביץ בחנה לעומק את תהליכי הייצור והאריזה וקבעה כי מרבית האחריות לכשלים רובצת לפתחה של ליל מונקי. בפסק הדין נקבע כי התבניות שסיפקה ליל מונקי למפעל היו רעועות ולקויות, דבר שאילץ את עובדי המפעל לבצע "אלתורים" ותיקונים ידניים תכופים, במקום להשתמש במערכות אוטומטיות שהיו מונעות טעויות אנוש.
אחת הנקודות המרכזיות בדיון הייתה מבנה האריזה. השופטת קיבלה את טענת אולטרפלסט כי מדובר במוצר מורכב בצורה יוצאת דופן הכולל למעלה מ-100 חלקים, אשר נארזו ללא מחיצות הפרדה בתוך הקרטון. "תכנון האריזה הקשה על אפשרות איתור חוסרים", ציינה השופטת, והוסיפה כי ליל מונקי הייתה מודעת לקשיים אלו והמשיכה בייצור למרות אזהרות המפעל.
אולטרפלסט ניסתה לחייב באופן אישי את המנכ"ל, עדו קליין, בחובות החברה באמצעות "הרמת מסך", בטענה שהציג מצגי שווא והשתמש באישיות המשפטית של החברה כדי להונות נושים. השופטת דחתה טענה זו מכל וכל, וקבעה כי מדובר בסיכון עסקי ששני הצדדים נטלו במודע. "לא הוכח כי מר קליין עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית לצורך מרמה", נכתב בפסק הדין.
בסיכומו של דבר, בית המשפט קיבל את מרבית תביעתה של אולטרפלסט ודחה את מרבית התביעה שכנגד של ליל מונקי. נקבע כי חובה של ליל מונקי עומד על כ-2.23 מיליון ש"ח, ממנו קוזז סכום פעוט יחסית של כ-111,000 ש"ח בגין חלקם של המפעל בחוסרים.
בסופו של יום, חויבה חברת ליל מונקי לשלם לאולטרפלסט סך של 2,122,418 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, לאור דחיית התביעה שכנגד והיקף הראיות הרב שהוגש, פסקה השופטת כי ליל מונקי וקליין ישלמו ביחד הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך של 65,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ת"א (מרכז) 57624-02-23
