הזהב, ה"פנקס" והמזומן הסודי: פסק דין חריף נגד בעל חנות תכשיטים מרמת גן
בית משפט השלום בתל אביב הכריע בסכסוך יצרי בין ספקית זהב ללקוח ותיק, תוך חשיפת התנהלות חשבונאית בעייתית שכללה תשלומים בדולרים "מתחת לשולחן" ורישומים בכתב יד; השופט עדי הדר הורה להעביר את פסק הדין למחלקת החקירות של מס הכנסה
בפסק דין רווי דרמה שנחתם בתאריך 6 במאי 2026 , חשף כבוד השופט עדי הדר מבית משפט השלום בתל אביב-יפו את אחורי הקלעים העכורים של ענף התכשיטנות בישראל. במוקד הדיון ניצבה תביעה מורכבת של חברת "יורוגולד תכשיטים (ישראל) בע"מ" נגד משה זיו, בעל שתי חנויות תכשיטים ברמת גן, ונגד רעייתו מנון פאר. פסק הדין מסתיים לא רק בחיוב כספי משמעותי, אלא גם בצו המורה למזכירות בית המשפט להעביר את הממצאים ישירות לידי רשויות המס.
תחילת הפרשה בתביעה שטרית וחוזית שהגישה חברת יורוגולד העוסקת בסחר ביהלומים וזהב. המוכרת טענה כי זיו נותר חייב לה מאות אלפי שקלים בגין זהב וטבעות שנרכשו לאורך שנים. מנגד, זיו הגיש תביעה שכנגד על סך של כ-896,000 ש"ח, בטענה כי שילם עבור כמויות אדירות של זהב שמעולם לא קיבל בפועל.
במהלך המשפט, אותו ניהלו מטעם המוכרת עורכי הדין גיא העליון ודר ויינברג, ומטעם הקונה ורעייתו עורך הדין ניסים שופן, עלה כי מערכת היחסים בין הצדדים נמשכה עשרות שנים והתבססה על אמון עיוור – עד שזה נסדק.
לנוכח הפערים הבלתי נתפסים בין גרסאות הצדדים, מינה בית המשפט את רו"ח דפנה רביד ברזילי כמומחית מטעמו. ממצאי המומחית היו מטלטלים: שני הצדדים לא ניהלו ספר תנועת מלאי כנדרש בחוק. במקום זאת, הם הסתמכו על "פנקס" סודי בכתב יד שבו נרשמו משיכות הזהב בקודים לא ברורים, שכללו לעיתים שמות של כפרים בגיאורגיה ומילים בשפה הגיאורגית.
המומחית ציינה בחוות דעתה כי הדיווחים הרשמיים של זיו לרשויות המס עמדו בסתירה מוחלטת לטענותיו בבית המשפט. בעוד שהוא טען בכתב ההגנה כי לא קיבל את הזהב, בדוחותיו הכספיים הוא ניכה את עלות הזהב כהוצאה מוכרת – עובדה שהחלישה משמעותית את אמינותו בעיני השופט.
השיא של הדיון המשפטי הגיע במהלך חקירתו הנגדית של בני פצ'חזדה, מנהל המוכרת. במהלך עדותו, הודה פצ'חזדה כי קיבל מזיו סכום של 87,000 דולר במזומן כ"ביטחון". להפתעת הנוכחים, התברר כי סכום זה מעולם לא דווח למנהל החשבונות של החברה, לא הוצאה בגינו קבלה, והוא לא הופיע בכרטסות הרשמיות שהוצגו למומחית מטעם בית המשפט.
השופט הדר ציין בפסק הדין כי מדובר בנקודה "משמעותית מאוד". בעקבות הודאה זו, החליט השופט לנכות את שווי המזומן (שהוערך בכ-350,000 ש"ח) מהחוב הכולל שייחס לזיו.
בסופו של יום, קיבל בית המשפט את התביעה באופן חלקי בלבד. השופט הדר קבע כי על משה זיו לשלם ליורוגולד סכום של 333,960 ש"ח בגין יתרת חוב הזהב וסחורה שהועברה במשגור (קונסיגנציה). עם זאת, התביעה נגד הרעייה, מנון פאר, נדחתה במלואה. השופט קיבל את הטענה כי מנון הייתה שכירה בעסק וכי היריבות המשפטית היא מול זיו בלבד, שהוא העוסק המורשה הרשום.
גם התביעה שכנגד שהגיש זיו נדחתה לחלוטין. השופט קבע כי זיו לא הרים את נטל ההוכחה לכך שהשאיר זהב בשווי מיליון ש"ח אצל המוכרת כ"שומרת", במיוחד כאשר דיווח על קבלת הסחורה לרשויות המס.
מעבר לסכום הפיצוי, הטיל השופט על זיו הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 120,000 ש"ח לטובת המוכרת. מנגד, המוכרת חויבה לשלם למנון פאר שכר טרחה בסך 60,000 ש"ח בשל דחיית התביעה נגדה.
הדרמה המשפטית הסתיימה בטון חריף מצד השופט הדר: "הפנקס משקף התנהלות שונה מזו שדווחה לרשויות המס… כל אלה מחייבים את בית המשפט ליידע את רשויות המס בדבר תוכן פסק הדין". המסר ברור: עסקאות בזהב ובמזומן שנסגרות ב"לחיצת יד" וברישומים צדדיים, סופן עלול להסתיים בחדרי החקירות.
ת"א (ת"א) 112828-12-23
