נדחתה בקשה לייצוגית נגד חברת התעופה "אירופלוט" בגין מחדלים במתן שירותי סיוע
בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי תביעות פיצויים מכוח חוק שירותי תעופה מחייבות בירור פרטני ואינן מתאימות להתנהל כהליך ייצוגי; השופטת מתחה ביקורת על הניסיון לדרוש פיצויי לינה שלא נצרכו בפועל, וחייבה את התובע בהוצאות משפט כבדות בסך 40,000 ש"ח.
עולם תביעות התעופה בישראל ספג טלטלה משמעותית, לאחר שבית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחה באופן נחרץ בקשה לאישור תובענה ייצוגית רחבת היקף נגד חברת התעופה הלאומית של רוסיה, "אירופלוט – רושיון איירליינס". פסק הדין, שניתן ביום 21 ביוני 2026 על ידי כבוד השופטת יעל מושקוביץ, קובע הלכה למעשה כי מקרים של עיכובי טיסות וביטולים המערבים טענות לאי-אספקת מזון, לינה ושירותי סיוע, אינם מתאימים ככלל להתברר במסגרת הליך ייצוגי, בשל השונות המהותית בין נוסע לנוסע.
הפרשה החלה בעקבות תביעתו של הנוסע רומן אזרוב, אשר רכש כרטיסי טיסה עבורו ועבור בתו מתל אביב למוסקבה בחודש יוני 2018. לאחר שעלו למטוס, נודע לנוסעים על תקלה טכנית, והם הורדו חזרה לטרמינל. לאחר המתנה ממושכת, הציעה החברה לאזרוב שתי חלופות: לטוס בטיסה חלופית בחצות הלילה או להמתין לטיסה בצהרי היום למחרת, תוך קבלת אירוח מלא במלון. אזרוב בחר בטיסה המוקדמת, קיבל שוברים לארוחות ושהה בטרקלין "דן" בנתב"ג, ואף פוצה בהמשך בסכום סטטוטורי של 4,600 ש"ח. למרות זאת, באמצעות מילוי בקשה לייצוגית, טען אזרוב כי החברה מפרה באופן שיטתי את חוק שירותי תעופה (פיצוי וסיוע בשל ביטול טיסה או שינוי בתנאיה) ואת תנאי החוזה שלה, בכך שהיא נערכת באיחור למתן פתרונות ואינה מציעה באופן אקטיבי את האפשרות לבטל את הכרטיס ולקבל החזר כספי מלא.
את התובע אזרוב ייצג בהליך עורך הדין מיכאל מדובוי, בעוד שעל הגנתה של חברת התעופה אירופלוט הופקדו עורכות הדין מרב ברוך ויבגני טרספוס.
במרכז פסק הדין עמדה מחלוקת משפטית וראייתית מרתקת. התובע ניסה לבסס טענה ל"כשל שיטתי" מצד חברת התעופה, והציג שורה של מקרים נוספים ופסקי דין קודמים בהם היו מעורבים נוסעים אחרים בטיסות שונות של החברה. אלא שבמהלך ניהול הדיון התברר כי שלושה מתוך חמשת העדים שהגישו תצהירים מטעם התובע כלל לא התייצבו למתן עדות בבית המשפט. בעוד שהתובע טען כי ניתן להסתמך על העובדות שהוסכמו בהסדר דיוני מוקדם, קיבלה השופטת מושקוביץ את עמדת חברת התעופה וקבעה כי כמדיניות משפטית, הסכמות דיוניות מבוססות על ההנחה המובלעת שהעדים יתייצבו וייחקרו. משלא עשו כן, נשמט הבסיס הראייתי לכך.
מעבר לפן הדיוני, השופטת צללה לעומק שאלת היעילות של הכלי הייצוגי במקרי תעופה. בפסק הדין נקבע כי אפילו אם החברה מתחילה להיערך למתן פתרונות רק לאחר שהתברר כי לא ניתן לתקן את המטוס, הרי שבסופו של דבר הנזק וההפרה משתנים לחלוטין מנוסע לנוסע. חלק מהנוסעים מועברים לטיסות מוקדמות ואינם זכאים למלון; חלקם מעדיפים לנסוע לביתם; וחלקם מקבלים פתרונות חלקיים בהתאם לצרכיהם הספציפיים (כגון נוסעים שומרי שבת או נוסעים עם טיסות המשך). בנסיבות אלו, השונות עולה על המשותף, וניהול הליך ייצוגי ידרוש מבית המשפט לקיים בירור פרטני ומלא עבור אלפי נוסעים, דבר שמרוקן מתוכן את יעילות המכשיר הייצוגי.
השופטת אף דחתה את הדרישה לפיצוי בגין "פגיעה באוטונומיה" שנבעה מכך לחברה שלא הוצעה לנוסעים זכות הבחירה לקבל החזר כספי במקום טיסה חלופית. נקבע כי בתביעות צרכניות, פגיעה באוטונומיה מחייבת הוכחה של נזק סובייקטיבי ותחושות שליליות בעניין מהותי המצוי בליבת הזכות. מעדותו של אזרוב עצמו עלה כי הוא לא חווה תחושות קשות, אלא פשוט ציין כי "לא הייתה לו אופציה לחשוב על חברה אחרת". העובדה שנוסעים רבים מגישים תביעות קטנות ופרטניות ומעולם לא הלינו על שלילת זכות הבחירה, כרסמה בטענה כי מדובר בנזק רוחבי לקבוצה.
נקודה עקרונית נוספת שנדונה בפסק הדין נוגעת לניסיון הצרכני לדרוש שווי כספי של הטבות שלא נצרכו. השופטת מושקוביץ הבהירה כי רוחם ותכליתם של דיני התעופה, כמו גם של אמנת מונטריאול החלה על המקרה, מבוססים על עקרון ההשבה והטבות בעין. מקום שבו הנוסע בחר לטוס בלילה והצורך בלינה בבית מלון התייתר, אין הוא זכאי לתבוע את שווי המלון בכסף. עמידה דווקנית שכזו על אותיותיו הטכניות של מסמך תנאי התובלה, כך נקבע, אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב החוזית.
בסיכומו של דבר, נקבע כי חוק שירותי תעופה מעניק לצרכנים מנגנון פשוט, נגיש ואפקטיבי להגשת תביעות אישיות (כגון בבית המשפט לתביעות קטנות), וסכומי הפיצוי הקבועים בו אינם זניחים, כפי שמוכיחים עשרות ההליכים שנוהלו ומנוהלים באופן שוטף. על כן, נדחתה בקשת האישור במלואה, והתובע חויב לשלם לחברת אירופלוט הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסכום גבוה של 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ.
ת"צ 32778-03-19
