ביהמ"ש סירב לבטל את רוב פסק הבוררות בפרויקט הנדל"ן בנתניה, אך חילץ את חברת עורכי הדין מחיוב של מאות אלפי שקלים
סגנית נשיאות בית המשפט המחוזי מרכז, השופטת בלהה טולקובסקי, דחתה את מרבית טענותיהם של המוכרים והשותפים בפרויקט המסחרי, אך קיבלה את הטענה כי חיוב חברת נתן רסקין בגין "שיפור סטנדרט הבנייה" נעשה מבלי שניתנה לה הזדמנות הוגנת להתגונן מפניו. בפסק הדין נקבע כי פסיקה על דרך הפשרה לא היוותה חריגה מסמכות, והודגש המעמד הרחב הניתן לבוררים מלווים בפרויקטים מורכבים
סכסוך הנדל"ן המורכב סביב הקמתו של מרכז מסחרי ובניין משרדים בנתניה הגיע לאבן דרך משמעותית. בפסק דין מפורט שניתן ביום 24 ביוני 2026 הכריעה סגנית נשיאה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כבוד השופטת בלהה טולקובסקי, בבקשה לביטול פסק בוררות סופי. הבקשה הוגשה על ידי קבוצת המוכרים והשותפים בפרויקט, ובהם חברת עורכי הדין נתן רסקין, חברות נוליס נכסים, ו.י.ד.י.ס נכסים, שלמה ורותי אביב, וכן עזרא וניסים סאסי. מנגד עמדו החברות הרוכשות – שרון נהב חקלאי מניב ומידאסיטי השקעות. בתום דיון משפטי מעמיק, החליט בית המשפט להותיר את מרבית קביעותיו הכספיות והנזיקיות של הבורר על כנן, תוך ביטול נקודתי של חיוב כספי שהושת על חברת עורכי הדין.
שורשי המחלוקת נעוצים בהסכם מכר שנחתם בספטמבר 2021, במסגרתו רכשו החברות הרוכשות חלקים מזכויות הבעלות בפרויקט שהיה אז בהליכי הקמה. על פי ההסכם, המוכרים התחייבו להשלים את בניית השלב הראשון של הפרויקט על חשבונם עד לאוגוסט 2022, כאשר חלק מכספי התמורה הופקדו בחשבון נאמנות בבנק לאומי להבטחת המימון. במקביל, נחתם הסכם "עסקה משותפת" בין חברת עורכי הדין נתן רסקין (המחזיקה ב-23% מהמקרקעין) לבין הרוכשות.
נוכח מחלוקות קשות שהתגלעו במהלך הבנייה, מונה עורך הדין משה לוסקי כ"בורר מלווה" בעל סמכויות נרחבות להכרעה מהירה בזמן אמת, כדי למנוע את עצירת העבודות. בהמשך, בפברואר 2023, הועברה האחריות להשלמת הבנייה לידי הרוכשות (המשיבות) במתכונת "AS IS", וההליך עבר לשלב "הבוררות הקלאסית" – בירור החשבונות ההדדיים לאחר קבלת טופס 4.
בפסק הבוררות הסופי, שניתן בפברואר 2026, פסק הבורר לוסקי כי המוכרים הפרו את ההסכם ואיחרו במסירה בחמישה חודשים, ועל כן חבים לרוכשות פיצוי בסך של כ-2.2 מיליון ש"ח בגין הפסד דמי שכירות. כמו כן, חויבו המוכרים לשלם סכום של כ-4.6 מיליון ש"ח בגין עלויות השלמת הבנייה העודפות. בנוסף, הבורר הטיל חיוב ספציפי על חברת נתן רסקין בסך 232,535 ש"ח בגין חלקה היחסי בעבודות שנועדו ל"שיפור סטנדרט הבנייה" של השותפות (כגון מערכות בקרה בחניון, גמר לובי ראשי ותקרות לובי קומתיים).
המוכרים, שיוצגו בהליך על ידי עורך הדין רסקין, עתרו לביטול פסק הבוררות תוך העלאת שורה של טענות חריפות. בין היתר, טענו כי הבורר פסק בניגוד לתקנת הציבור ובניגוד לדין המהותי משום שפסק הדין סתר קביעות קודמות שניתנו בהחלטות ביניים. לשיטתם, לא התנהל בירור חשבונאי מוסדר ולא הוגשה חוות דעת מסכמת וערוכה כדין של מהנדס הפרויקט שמונה כמומחה מטעם הבורר.
עוד טענו המבקשים כי הבורר נטל לעצמו סמכות לפסוק על דרך הפשרה (מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט) בשלב "הבוררות הקלאסית", וזאת בניגוד לעמדת שני הצדדים בסיכומיהם. טענה מרכזית נוספת של חברת נתן רסקין הייתה כי מעולם לא הוגשה נגדה תביעה עצמאית או דרישה מצד הרוכשות לשלם עבור "שיפור הסטנדרט", וכי חיובה האישי בסכום זה מהווה פגיעה חמורה בכללי הצדק הטבעי ובזכות הטיעון שלה.
מנגד, המשיבות (הרוכשות), שיוצגו על ידי עורך הדין רוט, ביקשו לדחות את הבקשה וטענו כי מדובר בטענות ערעוריות מובהקות שאין מקומן בהליך ביטול בוררות. לטענתן, הבורר והמומחה סרקו "הררי חומר" ובחנו בקפידה כל הוצאה והוצאה. לגבי הסמכות לפסוק על דרך הפשרה, נטען כי זו הוקנתה לבורר במפורש בהסכם הבוררות המקורי ללא כל אבחנה בין שלבי ההליך.
השופטת בלהה טולקובסקי דחתה, כאמור, את מרבית טענות המוכרים. בפסק הדין הובהר כי הבורר והמומחה מטעמו ביצעו בחינה מחודשת ומדוקדקת של כל הדוחות והחשבונות במסגרת שלב הבוררות הקלאסית. נקבע כי העובדה שהמומחה לא הגיש חוות דעת פורמלית אחת ערוכה כדין לפי פקודת הראיות אינה מהווה עילת ביטול, שכן מדובר בבוררות הפטורה מסדרי דין, והמבקשים מעולם לא דרשו זאת בזמן אמת ואף לא ביקשו לחקור את המומחה שנכח בדיונים.
באשר לפסיקה על דרך הפשרה, קבעה השופטת כי הצדק עם הבורר. בהסכם הבוררות לא נעשתה כל הבחנה או הפרדה בין סמכויות הבורר בשלב המלווה לשלב הקלאסי, והסמכות לפסוק לפשרה לא סויגה. השופטת הדגישה כי עמדות הצדדים בסיכומיהם לגבי פרשנות החוזה אינן מחייבות את הבורר, ואינן עולות כדי גמירות דעת לשינוי ההסכם המקורי.
עם זאת, בית המשפט מצא פגם מהותי אחד המצדיק התערבות: חיובה של חברת נתן רסקין לשלם 232,535 ש"ח בגין עבודות שיפור הסטנדרט. השופטת טולקובסקי קיבלה את הטענה כי הרוכשות לא העלו דרישה זו בכתב התביעה או בסיכומיהן נגד חברת נתן רסקין באופן ספציפי (במובחן מכלל המוכרים), ומכיוון שכך – לא ניתנה לחברה הזדמנות נאותה להתגונן ולהביא ראיות נגד חיוב זה. פגיעה זו בזכות הטיעון מקימה את עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות.
בנוסף, הוסכם בין הצדדים בדיון על תיקון טכני בחישוב הפרשי ההצמדה של אובדן דמי השכירות מחברת "סטופ מרקט". בשורה התחתונה, בית המשפט המחוזי אישר את פסק הבוררות ונתן לו תוקף של פסק דין, למעט רכיב שיפור הסטנדרט שבוטל ותיקון ההצמדה. נוכח התוצאה לפיה הבקשה התקבלה בחלקה הקטן בלבד, קבעה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ת"א (מרכז) 40974-02-26
