הפסד דרמטי לבעלי הנחלות בצפון: ביהמ"ש דחה תביעת מיליונים להחזר כספי מרמ"י
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי הפטור המוענק ליישובי קו העימות בחוק יסודות התקציב חל על דמי חכירה שנתיים בלבד, ואינו פוטר את החקלאים מתשלום של 3.75% עבור עיגון זכויות המגורים והרחבתן במסגרת "הסדר נחלות". השופט חננאל שרעבי מתח ביקורת חריפה על סגנון הטיעון של התובעים והטיל עליהם הוצאות משפט בסך 40,000 שקלים.
מכה משפטית וכלכלית קשה ל-263 בעלי נחלות ביישובי קו העימות בצפון הארץ: בית המשפט המחוזי בחיפה דחה באופן מוחלט את תביעתם המשותפת נגד רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), במסגרתה דרשו השבה של למעלה מ-11.7 מיליון שקלים. התובעים טענו כי הרשות גבתה ממנה כספים שלא כדין ובניגוד לפטור הסטטוטורי המוענק להם כתושבי אזור קו העימות. אולם, בפסק דין מפורט ומנומק, קיבל בית המשפט את עמדת המדינה במלואה וקבע כי דרישת התשלום של רמ"י נעשתה כדין.
פסק הדין המדובר ניתן ביום 24 ביוני 2026 על ידי סגן הנשיא, כבוד השופט חננאל שרעבי. במרכז המחלוקת עמדה השאלה המשפטית והשמאית המורכבת בדבר היקף הפטור ההיסטורי שנקבע בסעיף 40(ה) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985. סעיף זה מעניק פטור גורף מ"דמי חכירה שנתיים" למי שמחזיק כדין במקרקעי ישראל באזורי קו העימות.
התובעים, חקלאים ובעלי נחלות ותיקים שיוצגו על ידי עורכי הדין בנצי רומי ואלון לוין, טענו כי כאשר הם ביקשו להצטרף להסדר לעיגון זכויות המגורים בחלקת המגורים שבנחלתם (לפי פרק 8.3 לקובץ החלטות מועצת מקרקעי ישראל, המבוסס על החלטה 979 המפורסמת), דרשה מהם רמ"י תשלום בשיעור של 3.75% מערך הקרקע. לטענתם, סכום זה – אשר הצטבר אצל כלל התובעים לכדי 11,751,298 שקלים – מהווה "דמי חכירה מהוונים". מכיוון שדמי חכירה מהוונים הם למעשה תשלום מראש של דמי החכירה השנתיים, כך גרסו, הם זכאים לפטור מלא מכוח החוק, ועל המדינה להשיב להם את הכספים בערכים משוערכים.
מנגד, רשות מקרקעי ישראל, שיוצגה בהליך על ידי עורכי הדין אופיר סרולוביץ וליהי מרום מפרקליטות מחוז חיפה אזרחי, הציגה קו הגנה עיקש המבוסס על הבחנה מהותית בין סוגי הזכויות. המדינה טענה כי לשון החוק ברורה ומצמצמת, ומתייחסת אך ורק לתשלום השנתי הסמלי השוטף (הנע בין 600 ל-800 שקלים בשנה) ששילמו החקלאים כ"ברי רשות" עבור עצם החזקת הנחלה החקלאית. לעומת זאת, התשלום בשיעור 3.75% אינו דמי חכירה שנתיים ואף לא היוון טהור שלהם, אלא מהווה "דמי רכישה" או תמורה עבור "כרטיס כניסה" להסדר חדש לחלוטין. במסגרת הסדר זה, החקלאים משדרגים את מעמדם המשפטי, זוכים לחוזה חכירה יציב ל-98 שנים, מקבלים הגנה מפני השבת הקרקע במקרה של שינוי ייעוד, ומורשים לבנות יחידות דיור נוספות ללא מגבלת "רצף בין-דורי".
השופט חננאל שרעבי צלל לעומק ההיסטוריה החקיקתית וקיבל את עמדת רמ"י בשתי שאלות המפתח המרכזיות. ראשית, נקבע כי מבחינה פרשנית, סעיף 40(ה) לחוק יסודות התקציב פוטר חוכרים ותיקים מדמי חכירה שנתיים בלבד, להבדיל מדמי חכירה מהוונים. השופט ציין כי בנוסח המקור של הצעת החוק אכן הופיעה הגדרה רחבה שכללה דמי חכירה מהוונים, אך המחוקק בחר במודע להשמיט זאת מהנוסח הסופי והמצמצם – עובדה המהווה ראיה חותכת לכוונתו.
שנית, השופט ניתח את מהותו הכלכלית של התשלום והבהיר כי הוא בא לשקף רכישה של "אגד זכויות" חדש, יקר ומשמעותי בהרבה. בית המשפט הדגיש כי קבלת עמדת התובעים הייתה יוצרת "מדרון חלקלק" ומטילה נטל תקציבי אדיר ובלתי מתוכנן על קופת המדינה. בעוד שמשרד האוצר העריך בשעתו את העלות השנתית של הפטור לחקלאי קו העימות בכ-20 מיליון שקלים בשנה (על בסיס התשלום השנתי הסמלי), פטור גורף מתשלומי ההסדר המהוונים היה מנפח את העלות הציבורית באופן חסר פרופורציה, בניגוד מוחלט לתכלית החוק ומסגרתו התקציבית.
במסגרת פסק הדין, נדחתה גם חוות דעתו של השמאי דוד שקד, שהובא כעד מומחה מטעם התובעים. השופט קבע כי חוות דעתו של השמאי נגעה בעיקרה בנושאים משפטיים מובהקים המצויים בסמכותו הבלעדית של בית המשפט, ובמישור השמאי לא הציגה חישוב כלכלי סדור או הבנה קוהרנטית של שיקולי המועצה, דבר שגרע משמעותית ממשקלה. כמו כן, נדחו טענות התובעים בדבר "השתק שיפוטי" או "הודאת בעל דין" מצד רמ"י בהליכים קודמים (כגון עניין צחר), לאחר שהוכח כי רמ"י תיקנה באופן רשמי אי-דיוקים היסטוריים בהחלטותיה כבר בשנים 2015-2016, שנים רבות לפני התשלומים המדוברים.
בסיום פסק הדין, בחר השופט שרעבי למתוח ביקורת על "הלשון המשתלחת של התובעים בעדי הנתבעת שהינם עובדי ציבור, בכנותם אותם עדי שקר… ללא הצדקה", והזכיר כי יש להתנסח בלשון הולמת ומכבדת.
כפועל יוצא מדחיית התביעה, הורה בית המשפט כי 263 החקלאים יישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המשפט של רמ"י ובשכר טרחת עורכי דינה בסכום כולל של 40,000 שקלים, אשר ישולמו בתוך 30 ימים.
ת"א (חי') 35286-05-24
