הטענה "לעוקץ" שלא צלחה, והסכם המיליונים שהתרסק: העלילה המסחרית מאחורי קריסת חברת המחסנים "דקל ערובה"

בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע בתביעות ההדדיות בין יורשות המנוח משה חברון לבין איש העסקים ג'קי יצחק ביטון בעקבות עסקת רכישת מחסני הערובה באשדוד; השופטת תמר אברהמי דחתה את תביעת המוכר לקבלת מיליוני שקלים בשל טענות למצגי שווא והפרשות בחסר בספרי החשבונות – אך במקביל דחתה את תביעת הפיצויים הנרחבת של הרוכש, לאחר שקבעה כי בחר לממש את אופציית הרכישה בעיניים פקוחות ולא ביטל את ההסכם כדין

סכסוך מסחרי מורכב וסוער, שהחל לפני למעלה מעשור והגיע עד כדי חדלות פירעון, פירוק חברה וניהול הליכים משפטיים רוויי יצרים, בא לסיומו בפסק דין מקיף שניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על ידי כבוד השופטת תמר אברהמי. פסק הדין עוסק בעסקת העברת השליטה בחברת "דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ", שהפעילה מרכזים לוגיסטיים ומחסני ערובה (בונדד) בעיר אשדוד, ונכנסה להליכי פירוק חודשים ספורים בלבד לאחר העברת השליטה בה.

פרשת הרכישה החלה בשנת 2014, עת נחתם הסכם מכר שבמסגרתו רכשה חברת "ג'קי בונד ולוגיסטיקה בע"מ", שבשליטת איש העסקים ג'קי יצחק ביטון, את השליטה (51%) בחברת דקל ערובה מידי "החברה המערבית לשיווק ולוגיסטיקה בע"מ", שהייתה בבעלותו של מר משה חברון ז"ל. ההסכם כלל מנגנון שבו התחייבה הרוכשת לפרוע הלוואות בעלים בהיקף של עד 4.5 מיליון ש"ח, בין היתר באמצעות פריסת תשלומים ב-60 שיקים דחויים בערבות "אוואל" אישית של ביטון, והפטרת המוכרים מהלוואה שנטלו מהבנק הבינלאומי. כמו כן, ניתנה לרוכשת אופציה לרכישת יתרת המניות (49%).

אלא שזמן קצר לאחר העברת השליטה באוקטובר 2014, התדרדרו היחסים בין הצדדים במהירות. חברת דקל נקלעה למצוקה תזרימית חריפה, שיקים שנועדו לפירעון דמי שכירות לא כובדו, והרוכשים גילו שורה של חובות עבר, תביעות משפטיות תלויות ועומדות וספקות כבדים לגבי יכולת הגבייה מלקוחות. אף על פי שבחודש דצמבר 2014 הטיחו הרוכשים טענות קשות על מצגי שווא והתריעו על הפרות יסודיות, ב-7 בינואר 2015 הודיע ביטון על מימוש האופציה והפיכת ג'קי בונד לבעלת 100% ממניות דקל. שלושה שבועות לאחר מכן הודיע ביטון במפתיע על ביטול ההסכם, ובתחילת פברואר 2015 יזם את פירוקה של החברה בבית המשפט המחוזי.

בעקבות קריסת העסקה הוגשו תביעות הדדיות בהיקפים כספיים נרחבים:

• תביעת חברון: הוגשה במקור על ידי משה חברון ז"ל (שניהל חלק ניכר מההליך ללא ייצוג עד לפטירתו המצערת בנובמבר 2021, אז נכנסו בנעליו יורשותיו – אלמנתו זלדה ובתו אירית חברון). התובעים טענו כי ג'קי בונד וביטון השתלטו על החברה, לא שילמו את התמורה החוזית, הפרו את ההסכם ברגל גסה והובילו את החברה לפירוק מכוון תוך ירידת השקעותיהם לטמיון. התביעה הכספית הועמדה על 4.5 מיליון ש"ח (לצורכי אגרה) וכללה דרישות לפירעון הלוואות הבעלים, פיצויים בגין אילוץ מכירת נכס נדל"ן באשדוד, ונזקים בגין אי-המחאת זכויות תביעה.

• תביעת ג'קי בונד: ביטון וחברתו טענו מנגד כי נפלו קורבן ל"תרגיל עוקץ" מתוכנן. לדבריהם, מצבה של דקל היה בכי רע והיא הוצגה במרמה כחברה יציבה וסולבנטית. ביטון תבע סעדים כספיים בהיקף של למעלה מ-20 מיליון ש"ח (שהועמדו לצרכי אגרה על 7 מיליון ש"ח), בגין כספים שהוזרמו להחזקת החברה (כ-3 מיליון ש"ח), תשלומים להסדר חוב מול שופרסל (1.7 מיליון ש"ח), פגיעה במוניטין ועוגמת נפש. בנוסף, נתבע רואה החשבון של דקל, רו"ח יעקב תנעמי (וחברת כדאי יותר בע"מ שבשליטתו), בטענה לרשלנות בעריכת הדוחות הכספיים ששימשו בסיס למצגים בעסקה.

במסגרת ההליכים יוצגו יורשות המנוח משה חברון ז"ל על ידי עו"ד אביתר בינו (ב"כ היורשת זלדה חברון); ג'קי יצחק ביטון וחברת ג'קי בונד ולוגיסטיקה בע"מ יוצגו על ידי עו"ד אופיר שגב ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'; ואילו רו"ח יעקב תנעמי וחברת כדאי יותר בע"מ יוצגו על ידי עו"ד יוסי רומנו ממשרד ג. בלנגה איתני ושות'.

בפסק דין מנומק ומעמיק בחנה השופטת תמר אברהמי את טענות הצדדים לפרטיהן וקבעה כי דין שתי התביעות הכספיות להידחות:

1. דחיית תביעת חברון – זכות הקיזוז עמדה לרוכשים: בית המשפט קבע כי אכן הוכחו פערים מהותיים ומצגי שווא בדוחות הכספיים של דקל שנמסרו לרוכשת. בין היתר, התגלה חסר משמעותי בהפרשות לחובות מסופקים של לקוחות (בהיקף של קרוב למיליון ש"ח), אי-גילוי של תביעה משפטית מהותית (תביעת אלתוריה הנוגעת לכלי רכב מיובאים), וחובות ארנונה שלא שוקפו כראוי לעיריית אשדוד. בהתאם לסעיף 5 להסכם המכר, עמדה לג'קי בונד זכות שיפוי וקיזוז כנגד התשלומים שהיו אמורים להימסר במועד הנדחה (31.12.2014), בהיקף שעלה על שווי החיובים שהגיע מועד פירעונם באותה עת. על כן, נקבע כי אי-מסירת השיקים לא היוותה הפרה של ההסכם מצד ביטון. גם ראשי הנזק הנוספים שדרשו חברון – לרבות נזקי מכירת הנכס המניב ואי-המחאת זכות התביעה כנגד חברת אבו יחיאל – נדחו בהיעדר תשתית ראייתית והוכחת קשר סיבתי.

2. דחיית תביעת ג'קי בונד – אובדן זכות הביטול והיעדר הוכחת נזק: מנגד, בית המשפט דחה מכל וכל את ניסיונם של ג'קי בונד וביטון להכיר בביטול ההסכם. השופטת הדגישה כי ביטון ידע על כלל הליקויים ומצגי השווא הנטענים עוד בחודש נובמבר 2014, ובכל זאת בחר ביודעין ובאופן אקטיבי לממש את האופציה לרכישת יתרת המניות בינואר 2015. נקבע כי התנהלות זו, לצד שינויים מהותיים שביצע ביטון בחברה (פיטורי עובדים וצמצום פעילות), מהווה בחירה מודעת בקיום החוזה השוללת את ברירת הביטול בדיעבד.

באשר לסעדים הכספיים שדרש ביטון (פיצויי הסתמכות בגין כספים שהוזרמו לחברה), נקבע כי מדובר בחוזה שהיה הפסדי מלכתחילה – עובדה שהייתה ידועה לביטון שנכנס לעסקה כדי "להפוך הפסד לפלטינה" באמצעות קשריו המסחריים וניצול רישיון הבונדד. משכך, פסיקת פיצויי הסתמכות במקרה זה הייתה מעמידה את הרוכש במצב טוב מזה שבו היה אילו קוים החוזה, בניגוד לדיני החוזים. בנוסף, לא הוכח כי הכספים הוזרמו מכיסו של ביטון ולא מחברות קשורות אחרות שאינן צד להליך. גם דרישות הפיצוי בגין פרשת שופרסל, עוגמת הנפש והפגיעה הנטענת במוניטין נדחו כליל בהיעדר הוכחה ובסיס בדין.

בשורה התחתונה, ההליך הממושך והמורכב נחתם ללא פסיקת פיצויים למי מהצדדים.

ת"א 13066-05-15, ת"א 16968-06-15