למרות ביקורת חריפה על הסתרת מסמכים והתנהלות הלוקה בחוסר תום לב דיוני מצד יזמית היוקרה, בית המשפט המחוזי בתל אביב התיר את הגשת הראיות כדי לחשוף את האמת ההנדסית – אך חייב אותה בהוצאות חריגות בסך 120 אלף ש"ח ובמימון חוות דעת משלימה
החלטה שיפוטית נוקבת שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו ביום 2.8.26 שופכת אור על מאבק משפטי וכספי עז סביב אחד מפרויקטי המגורים היוקרתיים בישראל. כבוד השופטת יעל בלכר מתחה ביקורת נוקבת על התנהלותה הדיונית של חברת הנדל"ן "מגדלי בראשית דניאל – נדל"ן בע"מ", לאחר שזו בחרה להגיש מסמכים מהותיים לתיק בית המשפט במסגרת חוות דעת מומחה, וזאת חרף העובדה שנמנעה מלגלותם במסגרת הליכי גילוי המסמכים המקדמיים ובניגוד לצווי בית המשפט. עם זאת, מתוך ראייה כוללת של חקר האמת ומינוי מומחה מטעם בית המשפט, הוחלט להותיר את המסמכים בתיק – תוך חיוב היזמית בהוצאות כבדות במיוחד.
במוקד ההליך עומדת תביעה כספית רחבת היקף שהגישו שלמה ואנה ברנובסקי, באמצעות באי כוחם עורכי הדין אביאל פלינט וזוהר מאור. בני הזוג רכשו שתי דירות יוקרה בפרויקט "מגדלי בראשית" בתל אביב, אך ביטלו את הסכמי המכר בטענה להפרה יסודית שנגרמה כתוצאה מאיחור ניכר במסירת הדירות. תביעתם המתוקנת עומדת על סך של כ-43.6 מיליון ש"ח, מתוכם כ-27.4 מיליון ש"ח מהווים את הסכום הנומינלי ששולם בפועל על ידי הרוכשים.
מנגד, היזמית – המיוצגת על ידי עורכי הדין שרון בן-חיים וזוהר דביר – כפרה בזכותם של הרוכשים לבטל את החוזה. לטענתה, העיכובים במסירת המגדל והדירות נבעו משורה של גורמים שאינם בשליטתה או באחריותה, לרבות שריפה שפרצה בבניין, פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", השפעות מגפת הקורונה, ובעיקר מחדלים נטענים של התובעים בעיכוב מסירת תוכניות השינויים של דירותיהם. אף שהדירות הושבו לחזקת הנתבעת והיא התחייבה לבצע השבה, כספם של הרוכשים טרם הושב להם בשל מחלוקות כספיות נוספות, ובהן דרישת הנתבעת לקיזוז פיצויים מוסכמים ונזקים נטענים.
בשלב הגשת הראיות, נשענו התובעים על חוות דעתו של המומחה ללוחות זמנים, המהנדס טוני לופו. המהנדס לופו קבע בחוות דעתו כי האחריות לאיחור של כמעט שנתיים רובצת במלואה על היזמית. בד בבד הדגיש המומחה כי נאלץ לבסס את מסקנותיו על תשתית חלקית ולהניח הנחות לרעת הנתבעת, שכן היזמית נמנעה מהעברת מסמכים קריטיים, כגון יומני עבודה שוטפים של הקבלן המבצע (אלקטרה) ולוחות זמנים שנערכו בזמן אמת.
מנגד, הגישה היזמית חוות דעת נגדית מאת המהנדס אסף מורג, אשר טען כי בהתחשב בכלל העיכובים המוצדקים – ובראשם עיכובי הדיירים בהגשת תוכניות לביצוע בקומה 27 – מועד המסירה החוזי נדחה כדין עד לחודש אוגוסט 2025. אלא שלחוות דעתו של המהנדס מורג צורפו לראשונה נספחים מהותיים שלא גולו מעולם לתובעים, ובהם יומני עבודה של הקבלן המבצע מפברואר-מרץ 2021 ויוני-אוגוסט 2023, וכן מכתב מאת האדריכלית רחל לפלר מחברת "יסקי מור סיוון".
בעקבות הגשת הראיות, פנו התובעים לבית המשפט בבקשה למחוק מחוות הדעת את הסעיפים המסתמכים על מסמכים אלה ולהורות על הוצאתם מהתיק. לטענתם, היזמית פעלה ב"עזות מצח", עת סירבה בעבר להשיב בשאלונים על מועדי יציקת השלד בטענה שאינה מחזיקה במידע אלא הקבלן, ואף הפרה החלטות שיפוטיות מפורשות שהורו לה לגלות את מלוא החומר. מנגד, טענה היזמית כי לא פעלה במזיד, וכי הצורך במסמכים התברר רק לאחר שהתקשרה עם המומחה מטעמה לקראת הגשת הראיות.
השופטת יעל בלכר דחתה מכל וכל את הסבריה של היזמית, ומתחה ביקורת חריפה על דרך הילוכה הדיונית. בהחלטתה קבעה השופטת כי יזם נדל"ן אינו יכול להישמע בטענה שאינו מבין את הרלוונטיות של יומני עבודה לתביעת איחור במסירה, וכי התנהלות זו עולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט וחוסר תום לב דיוני. בית המשפט הדגיש כי מדובר בהתנהלות הפועלת ב"שיטת מצליח" – הגשת מסמכים ללא נטילת רשות מראש ובניגוד להחלטות קודמות, מתוך תקווה שהצד שכנגד לא יבחין בכך, ובדיעבד להיתלות בחשיבות חקר האמת. נקבע כי מדובר במחדל בדרגה גבוהה, מן הסוג שעלול היה להצדיק את שלילת הגשת הראיות לפי תקנה 60(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.
חרף חומרת המחדל, החליטה השופטת – "ולא בלי היסוס" – שלא להורות על מחיקת הסעיפים והוצאת המסמכים. נפסק כי מאחר שבכוונת בית המשפט למנות מומחה הנדסי אובייקטיבי מטעמו, ומאחר שיומני העבודה הם מסמכי ליבה שכל מומחה ממילא יידרש להם, אין מקום "לקשור את ידיו" של מומחה בית המשפט או לחייבו להסתמך על תמונה עובדתית חסרה.
כדי לרפא את הפגם הדיוני הכבד, למנוע פגיעה בשוויון בין הצדדים ולשקף את מורת רוחו של בית המשפט מהתנהלות פסולה זו, נקבע כי מלוא החומר יועבר מיידית לתובעים. בנוסף, הותר לתובעים להגיש חוות דעת משלימה מטעמם בטרם ימונה המומחה המטעם בית המשפט.
לצד זאת, הטיל בית המשפט על חברת "מגדלי בראשית דניאל – נדל"ן בע"מ" סנקציה כספית משמעותית, וחייב אותה לשלם לתובעים הוצאות משפט ושכר טרחה בסך 120,000 ש"ח בגין הבקשה, ובנוסף לשאת במלוא עלות עריכת חוות הדעת המשלימה של התובעים לפי קבלה.
ת"א 26097-02-24
