בית המשפט המחוזי בתל אביב הכריע בסכסוך חניות מפותל ברמת השרון, דחה מכל וכל ניסיון של דיירת לנכס לעצמה חניה עליונה במתקן מכפיל, וקבע: טעות רישומית אינה יוצרת יש מאין. השופטת טל לוי-מיכאלי לא חסכה ביקורת על התנהלות הנתבעת וחייבה אותה בהוצאות עתק של 525 אלף ש"ח.
לפעמים טעות קולמוס אחת של עורך דין יכולה להצית מאבק משפטי רב-שנים, אך בעבור דיירת אחת מרמת השרון – הניסיון "לקפוץ על המציאה" הרישומית הסתיים בהתרסקות כלכלית מהדהדת. בפסק דין מקיף, חד ונוקב שניתן ביום 29 ביולי 2026, שם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מפי כבוד השופטת טל לוי-מיכאלי, קץ לסכסוך שכנים יצרי שנמשך קרוב לארבע שנים וחצי.
ראשיתה של הפרשה בבית משותף ברחוב ביאליק 22 ברמת השרון, אשר עבר פרויקט חיזוק ועיבוי במסגרת תמ"א 38 באמצעות חברת ש.נ. דרור אחזקות בע"מ. לצורך הסדרת מקומות החניה בבניין הותקנו בו שלושה מתקנים של "מכפילי חניה" (פרקומטים). בשנת 2014 רכשו בני הזוג דן ואילנה בודובסקי, אנשים מבוגרים בשנות הזהב לחייהם (כאשר בת הזוג אינה בקו הבריאות), דירה חדשה מהיזם. במסגרת חוזה הרכישה הובטחה להם במפורש, ואף צוינה בכתב יד, הזכות לחניה העליונה באחד ממתקני המכפיל – חניה נוחה יותר לגישה מן המפלס התחתון. מנגד, הנתבעת, מיטב אשכנזי – בעלת דירה ותיקה בבניין המשכירה אותה לצדדים שלישיים – קיבלה עוד בהגרלת חניות שנערכה בשנת 2012 את החניה התחתונה באותו מתקן.
במשך למעלה משש שנים נהגו בני הזוג בודובסקי מנהג בעלים בחניה העליונה ללא כל עוררין, כשלצד המתקן אף הוצבו שלטים ברורים המורים על שיוך החניות. אלא שבשנת 2020, בעת רישום צו הבית המשותף והתקנון בטאבו על ידי ב"כ היזם דאז, נפלה שגגה פקידותית טכנית: הרישום בוצע בצורה הפוכה, כך שהחניה העליונה נרשמה בטעות על שם אשכנזי, ואילו התחתונה נרשמה על שם בודובסקי.
במקום לתקן את הטעות הברורה בהסכמה, בחרה אשכנזי להיתלות בפער הרישומי. במרץ 2021 שיגרה מכתב דרישה לבני הזוג בודובסקי לפנות את המקום, ובהמשך אף הגדילה עשות ופנתה למשטרת ישראל בטענה ל"השגת גבול". שוטר שהתקשר לבני הזוג המבוגרים החריד אותם, וגרם להם לחדול מלעשות שימוש בחנייתם במשך חודשים ארוכים מאימת ההליכים הפליליים.
משכלו כל הקיצים, הגישו בני הזוג בודובסקי, באמצעות עו"ד יריב דן, תביעה לתיקון המרשם מכוח סעיף 125 לחוק המקרקעין. מנגד, אשכנזי, שיוצגה על ידי עו"ד מיכאל פטרמן, סירבה לתקן את הרישום ואף הגישה הודעת צד שלישי רחבת היקף נגד החברה היזמית וכלל דיירי הבניין. בהודעתה טענה כי היא זכאית בכלל ל"חניה על הקרקע" (באבן משתלבת) ולא במכפיל חניה, תוך ניסיון לפתוח מחדש הסכמות והליכים משפטיים מן העבר.
חברת ש.נ. דרור אחזקות בע"מ יוצגה בהליך על ידי עו"ד יוסף אלקריף. מרבית דיירי הבניין הוותיקים (נתבעים 5–12, 15–16, 18–32) יוצגו על ידי עו"ד אבירן אלון, ואילו בעלי דירות נוספים (נתבעים 33–34) יוצגו על ידי עו"ד יהודית אשד. הנתבעים כולם טענו כי מדובר בטעות סופר מובהקת ברישום התקנון, וכי תביעתה של אשכנזי כנגד הדיירים והיזם התיישנה זה מכבר, הוגשה בחוסר תום לב, ומנוגדת להסדר פשרה קודם שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון עוד בשנת 2015.
בפסק דינה המנומק קיבלה השופטת טל לוי-מיכאלי את תביעת בני הזוג בודובסקי במלואה והורתה על תיקון הרישום בטאבו כך שהחניה העליונה תירשם על שמם. השופטת הבהירה כי עקרון "סופיות המרשם" אינו מעניק חסינות לעיוותי מציאות ולטעויות סופר טכניות לפי סעיף 95 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין. הרישום השגוי, כך נקבע, אינו יוצר זכות קניינית יש מאין למי שאינו בעל הזכות האמיתי.
במקביל, דחתה השופטת מכל וכל את הודעת הצד השלישי של אשכנזי. נקבע כי אשכנזי הייתה מנועה מלהעלות טענות נגד הסכם התמ"א והקצאת החניות נוכח פסק הדין המוסכם בעליון. מעבר לכך, התביעה נדחתה מחמת התיישנות – בית המשפט סיווג את תביעתה כתביעה חוזית כספית שאינה במקרקעין (עליה חלה תקופת התיישנות של 7 שנים שחלפה זה מכבר), וקבע כי גם לגופם של דברים מדובר בפרשנות מופרכת וחסרת שחר להסכם התמ"א. השופטת מתחה ביקורת חריפה על התנהלותה הדיונית של אשכנזי, שביקשה ליהנות מכל פירות הפרויקט (מרפסת וממ"ד) אך הפכה את הטעות ברישום ל"קרדום לחפור בו" כדי לסחוט הישגים ישנים.
בשל ניהול הליך סרק ממושך שגרר שורה ארוכה של צדדים להוצאות כבדות, השיתה השופטת על אשכנזי הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין חריגים במיוחד: 200,000 ש"ח לבני הזוג בודובסקי, 200,000 ש"ח לנתבעים 33-34, 75,000 ש"ח לנתבעים 5–32, וכן 50,000 ש"ח לחברה היזמית – ובסך הכל 525,000 שקלים, בתוספת החזר אגרות בית משפט. וכך, המאבק העיקש לטפס לחניה עליונה שאינה שלה, הוריד את הנתבעת היישר אל בור כלכלי עמוק במיוחד.
ת"א 27673-12-21
