פיגור בחשבון החשמל עלה לצרכנים ביוקר, אך פשרה ייצוגית מנתבת את הפיצוי לקרן הציבורית במקום לחשבונות הבנק; בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את התנגדותה של מירי ויסולי והכשיר את ההסדר שהושג בגישור אצל השופטת בדימוס הילה גרסטל
אם חשבתם שרק מחירי החשמל בישראל עשויים להביא למכת מתח בכיס, מתברר שגם איחור קל בתשלום החשבון ייצר במשך שנים זרם חיובים בעייתי במיוחד. בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו, מפי כבוד השופטת הדס עובדיה, העניק ב-8 ביוני 2026 תוקף של פסק דין להסדר פשרה רחב היקף בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד חברת החשמל לישראל בע"מ. במסגרת ההסדר, תעביר חברת החשמל סכום עתק של 8.5 מיליון ש"ח לקרן לניהול ולחלוקת כספים לפי חוק תובענות ייצוגיות, זאת בשל גביית ריבית פיגורים ביתר ממיליוני צרכנים.
שורש הסכסוך נעוץ בפער שנוצר בין פברואר 2017 לאפריל 2020. המבקשים, דב אשר ויצחק מור יוסף – שיוצגו בהליך בידי עורכי הדין פז מוזר ונתיב רגב – טענו כי חברת החשמל המשיכה לגבות מצרכנים שאיחרו בתשלום ריבית פיגורים גבוהה ונוקשה, תוך התעלמות מהוראת תכ"ם מקלה של החשב הכללי במשרד האוצר שנכנסה לתוקף באוגוסט 2017. הוראה זו קבעה מנגנון חישוב חדש ומדורג, לרבות תקרת מרווח ו"תקופת גרייס" בת 90 ימים. מנגד, חברת החשמל – שיוצגה על ידי עורכות הדין חניטל בלינסון-נבון ונוהר הדר – טענה כי פעלה כדין ובהתאם ל"ספר אמות המידה" של רשות החשמל, הרגולטור המפקח עליה. לטענתה, רשות החשמל אף הבהירה לה בזמן אמת כי הוראות החשכ"ל אינן חלות על חובות שוטפים אלא אך ורק על תיקים שהועברו לגבייה בהוצאה לפועל.
במקום להיגרר למלחמת התשה משפטית רוויית ניצוצות, פנו הצדדים להליך גישור אינטנסיבי וממושך בפני נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז בדימוס, השופטת בדימוס הילה גרסטל. בתום משא ומתן שנמשך למעלה משנה, התגבש מתווה פשרה שעיקרו תשלום של 8.5 מיליון ש"ח לטובת הציבור, ללא הודאה באחריות מצד החברה.
אחת השאלות המרכזיות שהתעוררו בהליך היא מדוע הכסף מועבר לקרן ציבורית ולא מוחזר ישירות לכיסם של מיליוני הצרכנים שנפגעו. מבדיקות שערכה חברת החשמל התברר כי הקבוצה הנפגעת מונה לא פחות מ-3.5 מיליון צרכנים לאורך תקופת התביעה.
בחינת עניינם של התובעים המייצגים המחישה את האבסורד החישובי: הנזק שנגרם לדב אשר עמד על כ-26 שקלים בלבד בשני חשבונות (ממוצע של 13 ש"ח לחשבון), ואילו אצל יצחק מור יוסף הסתכם הנזק ב-6.14 שקלים בלבד (כ-3.07 ש"ח לחשבון). חלוקת סכום הפיצוי הכולל בין מיליוני הלקוחות הייתה מניבה החזר מגוחך של שקלים בודדים (כ-2.4 שקלים בממוצע לצרכן) – סכום שהעלות התפעולית לאיתורו ולחלוקתו הייתה גבוהה בהרבה מהתועלת שבו. השופטת עובדיה קיבלה עמדה זו במלואה וקבעה כי בנסיבות אלה העברת הסכום לקרן הציבורית היא הפתרון הראוי, היעיל והצודק ביותר.
להסדר הוגשה התנגדות נחרצת מטעם "הפורום להסדר הוגן" ומירי ויסולי, שיוצגו על ידי עו"ד אביעד ויסולי. המתנגדים טענו לפגמים בפרסום ההודעות לציבור ודרשו לחלק את הכספים ישירות לצרכנים. אולם השופטת הדס עובדיה דחתה את כלל טענותיהם, תוך שציינה כי ההודעות פורסמו כדין באתר חברת החשמל ובפנקס התובענות הייצוגיות.
גם הגורמים המקצועיים במדינה, שיוצגו בהליך על ידי עו"ד מיכל פליגלר (שטיין) מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), הביעו תהיות לגבי גובה שכר הטרחה והגמול וביקשו לדחות את בקשת החברה לפטור מאגרת משפט. השופטת עובדיה אישרה לבסוף את המלצת הצדדים לשכר טרחה לבאי כוח המבקשים בסך 1.7 מיליון ש"ח (בתוספת מע"מ) וגמול של 50,000 ש"ח לכל אחד משני המבקשים (המהווים יחד כ-21% מסכום הפשרה), בנימוק שהתוצאה הושגה בעקבות הגשת ההליך והמאמצים שהושקעו בגישור.
עם זאת, בעניין אחד בחר בית המשפט שלא "להחליק" לצדדים: השופטת דחתה את הבקשה לפטור את חברת החשמל מתשלום חלקה השני של אגרת בית המשפט, והבהירה בעוקצנות כי צדדים שידעו להשקיע בגישור ולסכם על שכר טרחה נדיב – ראוי שיישאו גם באגרת המשפט ויחוסו על הקופה הציבורית.
בסופו של יום, גם אם צרכני החשמל לא יזכו לזיכוי כספי בחשבון החודשי, חברת החשמל ספגה תזכורת מהדהדת לכך שגביית ריבית עודפת עלולה להסתיים בחיבור ישיר של מיליוני שקלים לקופה הציבורית.
ת"צ 76058-01-24
